איראן, המלה שאינה מופיעה בדוח הצוללות והיא דווקא ההסבר
שמואל מאיר
צודק מאמר המערכת של הארץ. האדישות באשר לפרסום (7 ספטמבר 2025) דוח הביניים של ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות בראשות השופט העליון אשר גרוניס היא בלתי נסבלת. מכתבי האזהרה החמורים לראש הממשלה נתניהו וראש המוסד לשעבר יוסי כהן (אז ראש המטה לביטחון לאומי – מל"ל) שנקבע לגבי כל אחד מהם כי "סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל" לא השאירו רישומם בשיח הציבורי.
לפי דוח ועדת גרוניס, מסמך רשמי של מדינת ישראל, ראש הממשלה נתניהו פעל באמצעות זרוע ביצועית "פרטית" שיצר לעצמו עם ראש מל"ל בניגוד לעבודת ממשלה תקינה. בסתירה להחלטות ומהלכים ביטחוניים שהובילה במשך שנים מערכת הביטחון - שר הביטחון, הרמטכ"ל וראשי אגפים במטכ"ל - באשר לצי הצוללות של מדינת ישראל. נתניהו וכהן הקימו חומת מידור מול שרי הקבינט וראשי הצבא באשר למגעים עם גרמניה לרכש צוללות טיסנקרופ, מסרו להם דיווחים סלקטיביים, יצרו "מצגי שווא ודיווחים מטעים שהושמט מהם מידע חיוני" (עמוד 38). לשם כך נמנעו מתיעוד של פגישות ושיחות שלהם בנושאי הצוללות.
מעט השיח הציבורי שהתקיים באשר לחומרת המעשים של נתניהו בפרשת הצוללות התמקד ברמיזות לשחיתות כספית ( אף שהועדה קבעה כי לא תדון בחשדות לפלילים) ופגמים חמורים בדרכי קבלת ההחלטות אשר יוצרים סיכון לביטחון הלאומי. ואלה אכן דברים חמורים ביותר ופגיעה בביטחון ישראל. אבל היה רובד נוסף שלא זכה לתשומת לב: הרובד האסטרטגי. ניתן ללמוד על כך מקביעת הועדה כי בדיון בצוללות מדובר בסוגיה החורגת מכל דבר אחר בהיותה נוגעת "לליבת הביטחון הלאומי". כי צוללת היא מערכת ייחודית בגלל חשאיות פעילותה ויכולת שרידות גבוהה כפי שהגדירה הועדה "ואחת מפלטפורמות הלחימה המשמעותיות ביותר בצה"ל". דוח ועדת גרוניס, פתח בין השורות, חלון לסוגיות ההרתעה האסטרטגית של מדינת ישראל.
כבר כאשר פרצה פרשת הצוללות לאוויר העולם בסוף שנת 2016 , כתבתי " בבלוג "שיח אסטרטגי בעיתון הארץ על "צוללות, מכה שניה והדיון הציבורי שלא ניתן לקיים". אבל אז זה היה על בסיס הדלפות וחלקי מידע בתקשורת. עכשיו מונח לפנינו הסיפור באופן מפורט במסמך רשמי. ליבת הסיפור היא מספר הצוללות הנחוצות למדינת ישראל והעיסוק האינטנסיבי, אם לא לומר אובססיבי, של נתניהו במספר הצוללות. לפי הפירוט הקפדני של ועדת גרוניס בשאלת מספר הצוללות (עמודים 5-17) אין מדובר בהמשכיות תפיסת הביטחון ושימורו של צי צוללות קבוע בן חמש צוללות אלא במשהו חדש ושונה. בהגדלה משמעותית עד כדי תשע צוללות שניסה לקדם נתניהו בערוץ הפרטי עם יוסי כהן ובסתירה לעמדת צה"ל שלא היה בסוד התמונה.
מרגע שחזר נתניהו ללשכת ראש הממשלה בשנת 2009 הוא השקיע אנרגיות רבות בערעור ההחלטה שאושררה על ידי הדרג הצבאי והמדיני בתכנית העבודה הרב-שנתית של צה"ל של צי חמש צוללות. הוא הצליח להעביר בדרכים עקומות את רכש הצוללת הששית למרות התנגדות הצבא (בעסקה סיבובית במפגשים שלו עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בתמורה למכירת צוללות טיסנקרופ למצרים שהיא פרשיה בפני עצמה). ומייד לאחר מכן הסתער על היעד הבא: רכישת צוללות שבע-שמונה-תשע.
דוח גרוניס לא נוקט עמדה בשאלה כמה צוללות צריכה מדינת ישראל. ולא מספק פרטים באשר למוטיבציה של נתניהו שדוחף לכינון ארמדה של תשע צוללות. בדוח נאמר כי נתניהו שמר על עמימות. אך ניתן להבין כי לא התכוון לשלוש צוללות חדשות שיחליפו צוללות ישנות בעוד עשרות שנים אלא לצי תשע צוללות. רק בשנת 2021 "נאלץ" נתניהו להסכים להחלטת ממשלה לפיה יעמוד הצי על שש צוללות (עמוד 11בדוח). צוללות הן מרכיב חיוני של בניין הכוח הצבאי. אך לא ברור כיצד חשב נתניהו שמדינה קטנה כישראל תוכל להרשות לעצמה ארמדה של תשע צוללות. לצורך השוואה: סדר הכוחות של כל אחת משתי מדינות נשק גרעיני, בריטניה וצרפת, עומד על כוח הרתעה אסטרטגי של ארבע צוללות נושאות טילים גרעיניים.
צוללת מעצם הגדרתה , וזה בא לידי ביטוי בייחודיות שמייחסת לה ועדת גרוניס (אחד מחבריה, גדעון פרנק, לשעבר ראש הועדה לאנרגיה אטומית) היא נדבך חשוב בתפיסת הרתעה גרעינית. בספרות האסטרטגית בעולם היא נחשבת פלטפורמה הרתעתית של מכה גרעינית שניה. להרתיע ולשכנע את האויב באמצעות איומי הפחדה שעליו להימנע מהפעלת יכולת מכה ראשונה.
הדוקטרינה המסורתית של עמימות גרעינית הקשתה על נתניהו לפתח מסר הצהרתי פומבי באשר ל"מכה שניה". בדוח גרוניס אין הדים לטיעונים הרתעתיים מסווגים שהשמיע נתניהו בדיונים פנימיים בנושאי צוללות. ניתן רק להעריך בעקיפין מהשתקפויות של נאומיו בדבר הצורך בסילוק האיום הקיומי שמציבה איראן גרעינית, מהצהרות בטקסים רשמיים כלפי "אלה המכוונים כלייה נגדנו מעמידים עצמם בסכנת כלייה". נאומים בהם הציג עצמו "פרוטקטור ישראל" מפני השמדה. באופן מיוחד בהתייחסות פומבית ישירה יחידה של נתניהו בטקס קליטת צוללת טיסנקרופ אח"י "רהב" בנמל חיפה (ינואר 2016): "מעל לכל , צי הצוללות שלנו משמש להרתעת האויבים ששואפים להשמידנו...הם צריכים לדעת שישראל מסוגלת לפגוע (בהם) בעוצמה רבה מאד". על רקע הצוללת החדשה בחיפה הדגיש נתניהו כי "יש משימות שרק חיל הים יכול לבצע". בכל מקום, בכל זירה. גם כאן, המסר הוא איראן.
בישראל, מעבר להיגד כללי מופשט על "מכה שניה" לא ניתן לקיים דיון פתוח מושכל בנושא ואפילו לא להשוות את המשמעויות של המודל האמריקני מתקופת המלחמה הקרה למצב הישראלי. דיון שאמור לכלול נושאים כמו יכולות ואמצעי שיגור, סידורי אי-פגיעות מפני מכה ראשונה, אמינות מערכות תקשורת ושליטה. אך בראש ובראשונה, מה שלא מתקיים בישראל, דוקטרינה הצהרתית של הרתעה גרעינית גלויה.
דוח ועדת החקירה הממלכתית לצוללות והדיון המפורט בגודלו של צי הצוללות הנדרש לישראל פתח צוהר מסוים לנושא הגרעיני. אך גם לכשלים ולפגמים בדרכי קבלת החלטות בסוגיות אסטרטגיות. התנהלות פרובלמטית של נתניהו ויצירת ערוצי עבודה "פרטיים" על בסיס נאמנות אישית ובניגוד לעמדת גורמי המקצוע כפי שנחשף בדוח הצוללות, עלולה לבוא לידי ביטוי בתחומים אסטרטגיים נוספים. למשל, הכרזה דרמטית פומבית מטעמו ב"ליבת הביטחון הלאומי" כהגדרת ועדת גרוניס: שינוי המדיניות הקבועה מאז שנות ה -60 של עמימות גרעינית ומעבר להרתעה גרעינית גלויה נגד איראן. במדינת ישראל, ראש הממשלה הוא גם ראש הועדה לאנרגיה אטומית.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst. Graduate of the Johns Hopkins School of Advanced International Studies (SAIS) and a former IDF and Tel Aviv University researcher.