העסקה הסעודית וברית הגנה לישראל: למה זה לא קורה? הממדים האסטרטגיים שנשכחו בדיון
שמואל מאיר
הנושא הסעודי הוא בעצם עסקת חבילה רב-שכבתית לשלום, נורמליזציה, גרעין וברית הגנה. במאמר קודם ניתחתי את הסכנות והאיום לישראל אם יתקבל התנאי הסעודי להעשרת אורניום על אדמתם. בעיקר, תקדים גרעיני מסוכן, טריגר להעשרה צבאית גבוהה לחומר בקיע לפצצה, אופציה להפרדת פלוטוניום לנשק גרעיני. וברקע, פתיחת תיבת פנדורה והצטרפות מדינות נוספות במזה"ת למרוץ חימוש גרעיני. במאמר היום ננסה לפענח היבטים אסטרטגיים בסוגית ברית הגנה שהופיעה במפתיע בשולי הדיון הסעודי. ברית הגנה פורמלית בין ישראל לארה"ב.
במקביל לדיווחים על דרישה סעודית לברית הגנה פורמלית בדגם "סעיף 5" של נאט"ו (שלא ברור עד כמה יש היתכנות ליישומה) הוצף הדיון האסטרטגי בישראל בימים האחרונים במאמרים על ברית הגנה פורמלית ישראל-ארה"ב. למשל, נייר המלצות של המכון למחקרי בטחון לאומיINSS בראשות תמיר הימן לשעבר ראש אמ"ן, מאמר דעה בהארץ של זהר פלטי לשעבר ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון. כמו גם פרשנים מובילים בתקשורת בישראל, למשל בן כספית. מאמרים שחזרו על מתכונת מוכרת מן העבר: דיון בשאלה "מה טוב לישראל" באמצעות הצגת מאזן של בעד ונגד. יתרונות וחסרונות ברית הגנה עם ארה"ב.
הנושא אינו חדש למקבלי ההחלטות בישראל. כבר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון עסק בו בעיצומה של המלחמה הקרה ותרחישי צה"ל לקראת "מקרה הכל" של התקפה ערבית כוללת. הסוגיה חזרה בעשורים האחרונים בקונטקסט של הסכמי שלום שמחייבים ויתורים טריטוריאליים משמעותיים. ברית הגנה עם ארה"ב נתפסה בתור פיצוי אולטימטיבי לנסיגה טריטוריאלית וכתב ערבויות בדרגה הגבוהה ביותר לביטחון ישראל. כך היה במשא ומתן לשלום בשנות הה-90 מול סוריה על רקע הטיוטות לירידה מרמת הגולן. בפעם האחרונה זה קרה בשנת 2019 במקביל ל"תכנית המאה" של טראמפ שכללה נסיגה משטחים בגדה המערבית.
לכולם ברורה הערכיות הגבוהה של ברית הגנה. להבהיר לעולם שהתקפה על ישראל תיחשב התקפה על ארה"ב. הרתעת אויב או קואליציה של אויבים מפני כל כוונה לתקוף את ישראל. הדרגה הגבוהה ביותר של "היחסים המיוחדים" שכבר מתקיימים בין ישראל וארה"ב, אשר תעביר לצד השני מסר ברור כי בקצה ההרתעה הישראלית נמצאת העוצמה הצבאית האמריקנית. אבל למרות זאת, במשך שנים רבות לא הבשילו התנאים לכינון ברית הגנה פורמלית דו-צדדית כמו הבריתות של ארה"ב עם יפן ודרום קוריאה. ונשאלת השאלה: מדוע?
התשובה נמצאת בהתנגדות מערכת הביטחון, בעיקר מצד גופי התכנון והחשיבה האסטרטגית בצה"ל, לברית הגנה פורמלית אשר תחסום את חופש הפעולה של צה"ל. אין מדובר רק במיתוסים ונאומים של קברניטים על "ישראל תגן על עצמה רק בכוחות עצמה" אלא בליבת תפיסת הביטחון של ישראל. דוקטרינת חופש הפעולה. דוקטרינה צבאית ובמרכזה, עוד מימי בן גוריון, מערכת מושגית של מלחמת מנע-מכה מקדימה. אלה אינם עולים בקנה אחד עם ברית הגנה פורמלית שהיא הדדית מעצם מהותה ומחייבת שיתוף פעולה והתייעצות מוקדמת עם ארה"ב.
מה קרה היום? איך הגיח הנושא לפתע בדיון אצלנו ? התשובה נמצאת ב"אפקט רון דרמר" - שליחו ונאמנו של נתניהו למשימות חשאיות מול הממשל האמריקני. דרמר הציע ככל הנראה לנתניהו אסטרטגיה של "ניצול הזדמנות בלתי חוזרת": להצטרף למשא ומתן של ממשל ביידן בסוגית ברית ההגנה לסעודיה עם ברית הגנה מקבילה לישראל. זאת באמצעות הצבה מחדש על סדר היום של הצעות טיוטה לברית הגנה עם ישראל (רון דרמר היה מעורב בהן עוד מימיו כשגריר בוושינגטון) שנועדו לרכך את התנגדות צה"ל והחשש בצמרת הצבאית מפני פגיעה בעקרון חופש הפעולה. ובמקביל "להמתיק את הגלולה" לסנאט האמריקני שאמור לאשרר ברית הגנה ברוב שני שליש (67 קולות) ואינו שש לאשר ברית כזאת שעלולה לחייב שיגור כוחות צבא ארה"ב לזירות רחוקות. ברית ההגנה האמריקנית האחרונה שנחתמה - עם יפן במלחמה הקרה בשנת 1960.
מדיווחים חלקיים ניתן להבין כי דרמר מנסה לקדם טיוטה של נוסח כתוב של ברית הגנה פורמלית שחיברו חוקרי מכון אסטרטגי שמרני יהודי-אמריקני "לביטחון לאומי של אמריקה" JINSA. על פי כותרת הטקסט מדובר בברית הגנה דו-צדדית "צרה" במובן של "מוגבלת" ולא רחבת היקף כמו ברית הגנה קלאסית. ברית הגנה אשר לפי דברי ההסבר של המחברים אינה פוגעת כלל בחופש הפעולה של צה"ל. בסעיף 3 שהוא ליבת ברית ההגנה המוצעת מדגישים המחברים כי הברית תופעל רק "בנסיבות מיוחדות יוצאות דופן של איום על ישראל" בטווח זמן מיידי של שימוש או הכנות לשימוש בנשק השמדה המונית אטומי, ביולוגי, כימי . כמו כן ב"נסיבות מיוחדות יוצאות דופן" לסיכול התקפה צבאית על טריטוריה ישראלית מצד מעצמה גלובלית או אזורית דוגמת איראן שהוזכרה באופן מפורש והיא במוקד הברית המוצעת עם ארה"ב.
לא נדון כאן בכל סעיפי ברית ההגנה "הצרה" שמוצעת לישראל. מעיון בטקסט ברית ההגנה שמנסים כנראה נתניהו ורון דרמר לקדם, נראה כי מדובר יותר בחזות של ברית הגנה. לא בדיוק מחוייבות הדדית להגן ולהרתיע אלא בהמצאה חדשה ביחסים בינלאומיים: ברית הגנה שהיא במידה רבה חד-צדדית אשר נועדה לספק לישראל את הטוב שבכל העולמות האפשריים. גם מטריית הגנה אמריקנית וגם חופש פעולה מוחלט לישראל. לא נראה ששני אלה יכולים לדור בכפיפה אחת.
מעבר לקושי הלוגי שהבאנו כאן, קיימים מכשולים אוביקטיביים נוספים מן התחום האסטרטגי אשר הדיון בישראל נוטה להתעלם מהם. הממדים האסטרטגיים של ברית הגנה שנשכחו בפינה והם קריטיים לקיומה של הברית.
הממד האסטרטגי הראשון שנשכח בדיון: אמנת אנ.פי.טי למניעת פרוליפרציה של נשק גרעיני. על מנת שלא להיכנס למחלוקת עם הצד השני לברית ההגנה בסוגיות שקיפות גרעינית וצורך לברר את היכולות והכוונות שלו בתחום הגרעיני, נראה כי ארה"ב מוכנה לחתום על חוזה ברית הגנה רק עם מדינה חברה באמנת אנ.פי.טי. למניעת נשק גרעיני ב"מעמד שאינו מדינת נשק גרעיני". לכן הדוגמה שמביאים לפעמים מברית נאט"ו שבה שותפות לצידה של ארה"ב גם צרפת ובריטניה, מדינות נשק גרעיני, אינה רלוונטית. נאט"ו היא ברית הגנה רב-צדדית עם היסטוריה ייחודית. במקרה הישראלי מדובר בברית הגנה דו-צדדית. ישראל היא מבין ארבע המדינות הבודדות בעולם שאינן חתומות על אמנת אנ.פי.טי. לפיכך, תחייב ברית הגנה עם ארה"ב שינוי קונספטואלי דרמטי באשר למדיניות המסורתית של עמימות גרעינית.
הממד הנשכח השני: ברית הגנה נועדה להגן על טריטוריה מפני התקפה צבאית מאסיבית. על איזה טריטוריה חלה ברית ההגנה המוצעת מול ארה"ב? למדינת ישראל אין גבולות שמגדירים את הטריטוריה המדינתית שלה. בתפיסה של הקהילה הבינלאומית, קווי הסיום של מלחמת העצמאות 1949 ("הקו הירוק" של קווי 67) הם הגבולות של מדינת ישראל. אבל ממשלות ישראל בחמישים השנים האחרונות אינן שותפות להגדרה זאת. במצב דברים זה תתקשה ארה"ב לחתום על ברית הגנה עם מדינת ישראל בטרם יחתמו חוזי שלום שיגדירו את גבולותיה ותחום ריבונותה.
הממד הנשכח השלישי: נתניהו ורון דרמר מתעלמים לגמרי מהערכת המודיעין הלאומי של ארה"ב אשר מחייבת את הנשיא. על פי הערכות המודיעין האמריקני, תכנית הנשק הגרעיני באיראן נסגרה בשלהי שנת 2003 ואין כיום קבוצת נשק גרעיני. בדוח ראש המודיעין הלאומי האמריקני האחרון (מעודכן יוני 2023) מתוארת האצה והרחבה בתכנית העשרת האורניום של איראן אך בד בבד הם מדגישים כבר בשורה הראשונה כי "איראן אינה עוסקת כיום בפעילות של ייצור נשק גרעיני". גם בדוח הפנטגון משבוע שעבר על איומי נשק להשמדה המונית נאמר כי "איראן אינה עוסקת כיום בתכנית נשק גרעיני אבל יש לה יכולת לייצר מספיק חומר בקיע להתקן גרעיני בפחות משבועיים". המשמעות של דוחות המודיעין האמריקני: אין לישראל חופש פעולה ואור ירוק למימוש תרחישי תקיפת מנע של אתרי הגרעין באיראן.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst