חגיגת השלום של נתניהו אינה מצליחה להסוות את סכנות הגרעין הסעודי – גרסה שניה
שמואל מאיר
השגת שלום היא משאת נפש של ישראל מאז הקמתה. בנאומו בעצרת או"ם בשבוע שעבר וראיונות בתקשורת הצהיר ראש הממשלה נתניהו כי הסכם השלום עם סעודיה בהישג יד בתוך מספר חודשים. הוא דיבר על המשא ומתן המתנהל בימים אלה במונחים של קפיצה קוואנטית שתסיר באחת את חומות האיבה ותיצור פריצת דרך לשלום כולל ונורמליזציה עם מדינות ערב.
אולם אוטופיה של שלום ונורמליזציה אינה כל הסיפור. השגת הסכמי שלום היא קודם כל ומעל לכל מטרה אסטרטגית קונקרטית של מדינה בעבורם היא מוכנה לוויתורים טריטוריאליים ואסטרטגיים משמעותיים: סיום הסכסוך וסיום מצב המלחמה. מנחם בגין ידע להמחיש את מהות השלום במשפט קצר בטקס חתימת השלום המצרי: לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים. אלה העדשות האסטרטגיות מבעדן צריך לבחון הסכם שלום.
עד היום חתמה מדינת ישראל רק על שני הסכמי שלום. עם מצרים ועם ירדן. למרות הדיבורים וההכרזות של נתניהו , הסכמי אברהם אינם הסכמי שלום. הם לא סיימו שום מצב מלחמה. הדיווחים בתקשורת עדין לא נותנים לנו להבין כי אנחנו על סף חתימה של חוזה שלום שלישי עם סעודיה. מדינה שאין לנו עימה גבול משותף ולא סכסוך טריטוריאלי שבו צריך ליישם ויתורים משמעותיים.
הסעיף הטריטוריאלי היחיד במו"מ על שלום סעודי הוא בגזרה הפלסטינית. ושם לא ברורה, לא עמדת סעודיה ולא עמדת ישראל. רשימת השאלות והתהיות היא ארוכה: האם תעמוד סעודיה בתוקף על התנאי של יישום יוזמת השלום הסעודית משנת 2002 להסכם שלום שתי מדינות על בסיס גבולות 67 ? האם מסוגלת ממשלת נתניהו לקבל תנאי טריטוריאלי כזה? אם תסתפק סעודיה בוויתורים "קוסמטיים" מול הפלסטינים ותגרום לשמחה בצד הישראלי? האם מוכנה ישראל "לוותר" לסעודיה באשר לדרישותיה בתחום הגרעיני בתמורה לקבלת "פטור" מן הצורך לוותר בתחום הטריטוריאלי הפלסטיני? הסוגיה הפלסטינית היא הפרק הטריטוריאלי היחיד בסיפור, רכיב חיוני בהסכם שלום באשר הוא הסכם שלום. מכל מקום, ביחסים בינלאומיים לא מוכר הקונספט של שלום תמורת שלום.
השלום הסעודי הולך ומסתבך לנוכח דרישה ותנאי שמציבה סעודיה לארה"ב תמורת נכונותה להכיר בישראל ולחתום עימה הסכם שלום: קבלת אישור אמריקני לפרויקט גרעין אזרחי רחב היקף שיכלול מעגל דלק גרעיני מלא והעשרת אורניום על אדמת סעודיה. העשרת אורניום בשטחה היא חלק בלתי נפרד מדוקטרינת הגרעין הלאומית המוצהרת של סעודיה.
עבור ישראל, קבלת התנאי הסעודי היא רווית סיכונים בתחום הגרעיני שהוא התחום היחיד המשיק להיבט קיומי. קו פרשת מים ומפנה דרמטי במדיניות הביטחון הלאומי. העשרת אורניום בדרגה אזרחית על אדמת סעודיה עלולה לשמש בתנאים של אי ודאות ועל רקע אפשרות של אי יציבות שלטונית - פלטפורמה למסלול מהיר להעשרה צבאית גבוהה לחומר בקיע לנשק גרעיני. וברקע, ההצהרה של יורש העצר הסעודי הנסיך בן סלמן כי אם תשיג איראן נשק גרעיני, תפעל ארצו מייד באופן דומה. מול תכנית גרעין סעודית בחסות ממשל אמריקני תתקשה ישראל ליישם את "דוקטרינת בגין" וחופש הפעולה שהיא שומרת לעצמה בסיכול תכניות גרעין של מדינות במזה"ת.
מילוי התנאי הסעודי של "שלום תמורת העשרת אורניום" עלול לשמש תקדים גרעיני מסוכן. וגם טריגר לפתיחת תיבת פנדורה ודרישה דומה להעשרת אורניום של מדינות נוספות במזה"ת. מה שעלול להוליך לסדקים והתפוררות משטר אמנת אנ.פי.טי והסדר העולמי שעצר התפשטות נשק גרעיני בעולם. אמנת אנ.פי.טי היא האוניברסלית ביותר בעולם עליה חתומות כמעט כל מדינות העולם. אמנה שישראל אינה חתומה עליה אבל באופן פרדוקסלי היא מבין הנהנות העיקריות שלה בעשורים האחרונים.
מרוץ חימוש גרעיני אזורי פירושו אובדן מונופול ישראלי בתחום הגרעיני. מה שיחייב שינוי קונספטואלי דרמטי הן בישראל והן בארה"ב באשר למדיניות העמימות הגרעינית המסורתית של ישראל בעשרות השנים האחרונות. התמיכה האמריקנית בדוקטרינת העמימות הגרעינית בפורומים בינלאומיים (שמשמעותה תמיכה במעמדה האסטרטגי הייחודי של ישראל) נוצקה ב"הבנות גולדה מאיר-ניקסון" משנת 1969 בהקשר של המלחמה הקרה. היא התאפשרה והמשיכה בכל העשורים שלאחר מכן, למרות מדיניותה הנמרצת של ארה"ב למניעת פרוליפרציה גרעינית, בזכות החלטה אמריקנית כי זאת מדיניות זמנית במהותה עד להשגת הסכמי שלום בין ישראל ומדינות ערב.
השגת שלום ונורמליזציה עם סעודיה חשובים ביותר. האם גם במחיר תקדים גרעיני שתיארנו כאן והסיכונים הכרוכים לביטחון הלאומי של ישראל הן בתחום הצבאי והן בתחום הקונספטואלי בהקשר למדיניות העמימות שהיא בבת עינה של תפיסת הביטחון הישראלית? לא ברור אם נתניהו קיים דיונים מסודרים בקבינט הביטחוני ועד כמה התייעץ עם גורמי המקצוע בישראל המופקדים על תחומים אלה - הועדה לאנרגיה אטומית, המטכ"ל, המודיעין הצבאי אמ"ן והמוסד - כאשר הפעיל במשימות סמי-חשאיות מול ממשל ביידן את שליחו האישי רון דרמר. מדיווחים מקוטעים והדלפות בתקשורת בישראל עולה כי נתניהו מידר את אנשי המקצוע. "גורמים במערכת הביטחון" מסרו לכתבים צבאיים כי לא עודכנו בפרטי המו"מ על ההסכם הסעודי ולא נדרשה מהם חוות דעת מקצועית לקראת נסיעת נתניהו לארה"ב. לפי הדיווחים הם נוטים להתנגד לעסקה הגרעינית עם סעודיה מהטעמים שניתחנו כאן. נראה כי רק ברגע האחרון החליט נתניהו לקחת עימו לארה"ב את נציגי הועדה לאנרגיה אטומית ואת ראש המוסד דוד ברנע.
הביקורת בפורומים סגורים של גורמי המקצוע בתחומים האסטרטגיים , ובאופן מפתיע גם בהופעות בתקשורת של בכירי הועדה לאנרגיה אטומית בדימוס (למשל, המנכ"לים לשעבר של הועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק ושאול חורב) אך החריפה משנודע על מאמצי נתניהו ורון דרמר "להמתיק" את הגלולה המרה של הסיכונים הביטחוניים בעסקה הסעודית. ההחרפה בהתנגדותם לעסקה הסעודית באה על רקע הדלפה לעיתון וול סטרייט ג'ורנל לפיה נתניהו נוטה לתמוך בדרישה הסעודית להעשרת אורניום על אדמתם. במסגרת זאת הנחה ראש הממשלה נתניהו את המומחים הישראלים לנושאי גרעין (ככל הנראה חברי הועדה לאנרגיה אטומית שכפופה לו ) להשתתף במגעים עם ארה"ב במטרה למצוא נוסחה שתאפשר העשרת אורניום על אדמת סעודיה "במפעל שיהיה בשליטת ארה"ב".
לא ברור עד כמה הנוסחה של נתניהו ל"מפעל אמריקני" בסעודיה ישימה מבחינה טכנולוגית ועד כמה היא אמינה. והאם הסעודים בכלל יסכימו לשליטה אמריקנית על מתקן גרעיני בשטחם שנועד להאדיר את יוקרתם בעולם. מה גם שסעודיה תוכל לעקוף את השליטה האמריקנית. למשל להלאים את התאגיד האמריקני שיפעיל את העשרת האורניום ולהעביר את הבעלות לידיהם כמו שפעלו מול תאגיד הנפט האמריקני ארמקו. מה גם שהעשרת אורניום בסעודיה נמצאת בהתנגשות עם החקיקה האמריקנית "סעיף 123" לאיסור העשרת אורניום והפרדת פלוטוניום בשטחה של מדינה הרוכשת כורים גרעיניים מארה"ב.
ולסיום, עוד פרדוקס בסיפור הגרעין הסעודי. מבחינה אסטרטגית-אנליטית טהורה, פתרון אפשרי לעסקת חבילה של "שלום סעודי עם תכנית גרעין סעודית" יכול להיות באימוץ פרמטרים של מודל הסכם הגרעין האיראני המקורי משנת 2015 - להביא להגבלת כמות האורניום המועשר בדרגה אזרחית נמוכה לסך כמה מאות קילוגרמים בלבד, להגבלת מספר הצנטריפוגות במתקן העשרת האורניום ואיסור הפרדת פלוטוניום ממוטות משומשים של דלק גרעיני. ובמעטפת-על שתחבר את כל ההגבלות, אימוץ דגם הפיקוח של סבא"א שהופעל בהסכם הגרעין האיראני והיה החודרני והעמוק ביותר בהיסטוריה הגרעינית. מודל שיכול להביא לחסימת מסלול נשק גרעיני. הבעייה היחידה: נתניהו התנגד בכל כוחו להסכם הגרעין האיראני ופעל יחד עם טראמפ לביטולו ופירוקו של הסכם הגרעין. שגיאה אסטרטגית בעצימות גבוהה.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst
כתמיד, ניתוח בהיר וממצה. הבעיה היסודית סביב גישת ישראל להסכם עם סעודיה, כולל בהיבט הגרעין, הוא שבפועל לא מדובר במדיניות ממלכתית ישראלית אלא במדיניות אישית של נתניהו שמטרתה לשרת את צרכיו הפוליטיים והאישיים. הסכמה להעשרת אורניום ע"י סעודיה בשיטחה פותחת את הדלת, במוקדם או במאוחר, להתקדמות הממלכה לעבר נשק גרעיני. שום הסכם ושום אמצעי פיקוח מוסכמים לא יימנעו מסעודיה לפעול לפיתוח נשק גרעיני אם זו תהיה החלטתה בנסיבות כלשהן שעלולות להיווצר בעתיד. לדבר עלול להיות תוצאות הרות אסון כאשר מדובר במשטר דיקטטורי שאיש אינו יכול לנבא את עתידו ושרידותו לאורך הזמן. רווחתה וביטחונה של ישראל לא תלויים בהסכם עם סעודיה בכל מחיר ומוטב לוותר עליו, ככל שהדבר בכלל תלוי בישראל, מאשר לפתוח תיבת פנדורה גרעיני. ממשלה ישראלית שפויה (אם פעם תקום) עדיף שתוביל מדיניות של מזה"ת חופשי מנשק להשמדה המונית, גם במחיר ויתו על היכולת הגרעינית שמיוחסת לה ע"י מקורות זרים. דרושה פרדיגמה ביטחונית חדשה שמכניסה תחת מטריה אחת את כל מדינות המזה"ת, כולל איראן, של ויתור על נשק להשמדה המונית.