בסופו של יום, דוקטרינת ביידן, מדינת פלסטין עצמאית וברית הגנה עם ארה"ב הם התשובה הנכונה
שמואל מאיר
אנו מצויים בימים של מלחמה ואי-ודאות. בזהירות אנליטית מתבקשת, מסתמן כי הפתרון היחיד הקביל לסיום מלחמת עזה ובעת ובעונה אחת סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא כינון מדינת פלסטין עצמאית לצידה של ישראל. לא מטעמים של מוסר וצדק מופשט. לא רק מהטעמים הנכונים של זכויות להגדרה עצמית. לא מטעמים של הזדמנות פוליטית אקראית. אלא מטעמים אסטרטגיים חיוניים לביטחון ישראל. בגלל התפרקות תפיסת הביטחון של ישראל כתוצאה מהתקפת הפתע של חמאס בשבעה באוקטובר והצורך הדחוף להביא לשיקומה המהיר. מומנט הזמן הוא קריטי.
מדינת פלסטין עצמאית מפורזת היא ליבת דוקטרינת ביידן החדשה. נדבך מרכזי בראיית ארה"ב לסיום המלחמה בעזה. למניעת שקיעה של ישראל בבוץ מלחמה לא נגמרת. מלחמה שאין לה יעדים מוגדרים כי "ניצחון מוחלט" על חמאס כפי שמכריז נתניהו אינו יעד צבאי בר השגה. לפנינו בסיס חיוני למסלול חדש לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני במסגרת מערך ביטחוני-אסטרטגי אמריקני למזה"ת. יוצא כי מדינה פלסטינית היא המקום הקונספטואלי הייחודי בו נפגשים כל המסלולים להרגעה וייצוב ביטחוני של המזה"ת ולהחזרת הסדר שנפרם בהתקפת הפתע של חמאס. מדינת פלסטין עצמאית היא בראיית ארה"ב תנאי חיוני כפול: הן לפתרון הסכסוך והן לכינון מסגרת אזורית בהובלת ארה"ב מול הציר האיראני.
תום פרידמן הציג נכון בניו יורק טיימס את עיקרי הדוקטרינה החדשה להשגת היעדים המדיניים והביטחוניים של ארה"ב. וגם של מדינת ישראל. אין מדובר באמוציות או במשאלות לב שלו. "התכנית הגדולה" שהציג פרידמן בעל הנגישות הטובה לבית הלבן מתבססת על שיחות עם גורמי ממשל. המסקנה שלו תואמת ניתוח שלי על בסיס הטקסטים של שר החוץ בלינקן במסעות דיפלומטיית הדילוגים שלו באזור. מדובר בקו פרשת מים משנה מציאות במדיניות ארה"ב. לא עוד דיבורים כלליים אמורפיים בדבר ”חזון שתי מדינות" אלא הצגת מתווה קונקרטי עם צעדים מוחשיים למדינת פלסטין עצמאית בטווח זמן לא רחוק שתהיה משולבת באופן הדוק באסטרטגיה האמריקנית החדשה. מדובר במהלך בעידן שלאחר נתניהו ובה בעת במהלך של כאן ועכשיו בטווח זמן קרוב. זאת ההחלטה הקשה בעיני ישראלים רבים שתצטרך לקבל ישראל.
ביידן הבין מה שישראלים רבים לא הבינו. רק הפחתת המוטיבציה הפלסטינית לפעולות של אלימות וטרור תוכל להביא לשלום ורגיעה עבור ישראל. מטרה שניתן להשיג באמצעות מתן מענה לשאיפות הפלסטינים לעצמאות ומדינה משלהם. מדינה מפורזת שאינה בסתירה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. זה מה שניתן ללמוד השבוע מהצהרה מפתיעה של שר החוץ הבריטי , דויד קמרון, כי בריטניה שוקלת הכרה מלאה במדינת פלסטין עצמאית, כולל באו"ם. לא בסוף תהליך השלום שיכול לקחת זמן רב, אלא בשלב מקדמי שנועד לקבוע "מצב בלתי הפיך" במאמצים לפתרון. ובכך, להביא את הצד הפלסטיני בפעם הראשונה בתולדות הסכסוך למעמד שווה מול ישראל.
לבריטניה, המעצמה המנדטורית לשעבר יש אחריות עודפת באשר להתפתחויות שליליות שהכרנו בעבר בהיסטוריה של הסכסוך, ועכשיו גם להתפתחויות חיוביות במגמה לסייע בפתרונו. בהקשר זה חשוב להדגיש: בריטניה מתואמת באופן הדוק עם ארה"ב בזירה הבינלאומית במסגרת "היחסים המיוחדים" בין שתי המעצמות - ברית אסטרטגית ייחודית שאין לה מקבילה ביחסים הבינלאומיים. ניתן להבין כי הצהרת שר החוץ הבריטי השבוע משקפת את עמדת ממשל ביידן. הוכחה מובהקת לתיאום אסטרטגי ייחודי בין בריטניה וארה"ב ניתן היה לראות בהשתתפות בלעדית של בריטניה לצד ארה"ב בתקיפה הנרחבת על יעדי מיליציות איראניות במזה"ת.
דוקטרינת ביידן עובדת בשיטה של מנוף ודבר מביא דבר: כינון מדינת פלסטין יביא את סעודיה מחדש לתמונה. יחזיר את היוזמה המשולבת של ביידן לשלום ונורמליזציה עם סעודיה מקיץ 2023 שלפני המלחמה. יוזמה שנועדה לשרטט סדר חדש במזה"ת והיה נדמה שהתרסקה עם התקפת הפתע של חמאס בשבעה באוקטובר. אבל קרה ההיפך. התוצאה האסטרטגית של התקפת הפתע של חמאס הביאה לממד של דחיפות וקונקרטיות ביוזמה הסעודית.
דומה כי סעודיה אינה מדברת עוד במונחים כלליים לא מחייבים של פתרון הסוגיה הפלסטינית כמו בשלבי המו"מ בקיץ שעבר. מעתה, כינון מדינת פלסטין עצמאית הוא תנאי הכרחי גם בראייתם המשותפת עם ביידן למתווה הנורמליזציה והשלום. וזאת, בקווי המתאר החדשים של דוקטרינת ביידן - מדינה טריטוריאלית מפורזת אחודה על שני חלקיה בעזה ובגדה המערבית בשלטון "רשות פלסטינית מחודשת".
ההסכמה הסעודית להעניק לביידן מה שחשוב ביותר עבורו בהקשר הישראלי-פלסטיני נובעת משיקולים אסטרטגיים של אינטרס עצמי ולא בהכרח מחיבה יתירה לפלסטינים. מה גם שהיא משתלבת בדוקטרינת הביטחון החדשה של ביידן. סעודיה מבקשת להשיג בהקדם ובאופן מהיר את המטרה שהציבה לעצמה אשר תואמת למתווה ביידן ותופסת בו מקום מרכזי: ברית הגנה פורמלית עם ארה"ב נגד האיום האיראני.
סעודיה דרשה מהאמריקנים ברית הגנה במתכונת המחייבת של סעיף 5 בנאט"ו. עד כה שמרו הצדדים על חשאיות בנושא זה. בניתוח של תום פרידמן, "ברית ביטחונית מורחבת" עם סעודיה היא נדבך מרכזי בדוקטרינת ביידן. כאן נשאלת השאלה שהיא בבחינת החולייה החסרה בדוקטרינת ביידן : והיכן ברית הגנה לישראל? בלינקן אמנם רמז באחת התחנות של דיפלומטיית הדילוגים על מתן "ערובות ביטחוניות" לישראל אך ללא שום פירוט. בנסיבות החדשות ובעקבות המהלומה שספגה ישראל בהתקפת הפתע בשבעה באוקטובר והטראומה שהיא הותירה, זקוקה ישראל להרבה יותר על מנת לחדש את תחושת הביטחון של אזרחיה.
התקפת הפתע של שבעה באוקטובר יצרה זעזוע וגלי הדף באשר למשהו מאד יסודי. באשר ל"אני מאמין אסטרטגי" לפיו ישראל יכולה בכל מצב להגן על עצמה רק בכוחות עצמה. יתכן כי ברית הגנה פומבית עם ארה"ב היא התשובה לקריסת תפיסת הביטחון של ישראל שהיתה בנויה על הרתעה, חופש פעולה ותרחישי מלחמת מנע. התשובה להלם של כיבוש טריטוריה בדרום הארץ לפחות ליממה ולעומס-יתר שהוטל על צה"ל במלחמה רב-זירתית בו-זמנית. לכל האויבים במזה"ת ברורה הערכיות הגבוהה של ברית הגנה שתבהיר לאיראן ולקואליציה אפשרית של אויבים כי התקפה על ישראל כמוה כהתקפה על ארה"ב. כי בקצה ההרתעה הישראלית נמצאת העוצמה הצבאית האמריקנית. לאזרחי ישראל מספקת ברית הגנה את תחושת הביטחון המחודשת אחרי ההלם.
קפיצת המדרגה הדרמטית בשיתוף הפעולה האסטרטגי בין ארה"ב וישראל למחרת שבעה באוקטובר (שיגור כוח משימה של נושאות מטוסים, רכבת אווירית יומית של תחמושת וציוד צבאי, השתתפות בכירים אמריקניים במוצב הפיקוד העליון של צה"ל) יצרו מצב של כמעט ברית הגנה והישג אסטרטגי מן המעלה הראשונה. אבל ליישום ברית הגנה פורמלית מלאה נותרו שתי נקודות תורפה. יתכן וזאת הסיבה שממשל ביידן נותר עמום בסוגיה זאת. בלינקן דיבר באופן כללי על מתן "ערובות ביטחוניות".
נקודת תורפה ראשונה. ברית הגנה נועדה להגן על טריטוריה מפני התקפה צבאית מאסיבית. איך ניתן להחיל ברית הגנה על מדינה שאין לה גבולות מוגדרים לטריטוריה המדינתית שלה? מדינה פלסטינית עצמאית בהסכם שלום אמנם מצמצמת את הבעיה ומגדירה את הגבולות בגזרה זו. אך ארה"ב תתקשה לחתום על ברית הגנה עם מדינת ישראל בטרם יחמו חוזי השלום שיגדירו את גבולותיה ותחום ריבונותה גם מול סוריה ולבנון. בסופו של יום, גבולות הביטחון של מדינת ישראל הם הגבולות שיזכו להכרה ולגיטימיות בינלאומית. בראיית הקהילה הבינלאומית מדובר במתאר קווי הסיום של מלחמת העצמאות 1949.
נקודת תורפה שניה. ארה"ב מוכנה לחתום על ברית הגנה פורמלית רק עם מדינה חברה באמנת אנ.פי.טי. לאיסור פרוליפרציה של נשק גרעיני. ישראל היא מבין ארבע המדינות הבודדות שאינן חתומות על האמנה האוניברסלית ביותר בעולם למניעת פרוליפרציה של נשק גרעיני. מה שמביא אותנו לסוגיה הגרעינית: ברית הגנה פורמלית עם ארה"ב עשויה לחייב שינוי קונספטואלי דרמטי באשר לדוקטרינה הישראלית המסורתית של עמימות גרעינית.
לברית הגנה עם ארה"ב יש תפקיד מרכזי בקונטקסט של הסכמי שלום בהם ייקבעו גבולות מדינת ישראל. הסכמי שלום לסיום מצב המלחמה מחייבים ויתורים טריטוריאליים. על כן, ברית הגנה עם ארה"ב והשתלבות במערך אסטרטגי אזורי בהובלת אמריקנית יכולים להיות פיצוי אולטימטיבי לנסיגה משטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. כתב ערבויות בדרגה הגבוהה ביותר לביטחונה של ישראל.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst