פרדוקס הנרי קיסינג'ר, דוקטרינת הגרעין הישראלית והמלחמה במזה"ת
שמואל מאיר
לפני מספר חודשים הלך לעולמו הנרי קיסינג'ר בגיל 100. עיתוני העולם מלאו במאמרי הספד לאחד המדינאים המשפיעים ביותר במאה ה-20. אוטו פון ביסמרק של העת החדשה. מאמר הומאז' שכתב לכבודו אלוף בן עורך עיתון "הארץ" היה יוצא דופן ומפתיע. בכותרת "תפיסת הכוח של קיסינג'ר תאמה לזו של ישראל" בחר אלוף בן להתמקד בתרומה החשובה ביותר של שר החוץ האמריקני לשעבר למארג היחסים האסטרטגיים עם ישראל שנמשכת לדעתו עד היום: המעמד הייחודי וההגנה שהעניקה ארה"ב לישראל בסוגיה הגרעינית. מה שידוע בז'רגון הגרעיני "מדיניות העמימות של ישראל".
עורך "הארץ" התכוון לפטור שקבלה ישראל מחובת ציות לנורמות הבינלאומיות למניעת פרוליפרציה גרעינית במסגרת "הבנות ניקסון-גולדה" משנת 1969 שתועדו במאמר ההספד. על פי ההבנות החשאיות שניסח קיסינג'ר, אז היועץ לביטחון לאומי, ישראל לא תצהיר שבידה נשק גרעיני ולא תערוך ניסויים גרעיניים. בתמורה הבטיח הממשל האמריקני שיפסיק לדרוש מישראל לחתום על אמנת אנ.פי.טי. למניעת נשק גרעיני. אמנה שהיא הנדבך המרכזי במדיניות ארה"ב למניעת פרוליפרציה גרעינית. אלוף בן מסכם ואומר כי בכך "אפשר קיסינג'ר לישראל לשמור בידיה את דימונה, גם כשארה"ב פעלה לסכל תכניות גרעין של מדינות אחרות". הבנות ניקסון-גולדה החשאיות התפרסמו רק כעבור שנים רבות.
הסטטוס הגרעיני המיוחד של ישראל התקבל בקונטקסט היסטורי של עימות מעצמתי מול הסובייטים בעידן המלחמה הקרה. ישראל נתפסה אז על ידי קיסינג'ר מוצב קדמי של המערב. דוקטרינת העמימות הגרעינית אכן העניקה לישראל מעמד גרעיני ייחודי שנחשב סיפור הצלחה יוצא דופן בתפיסת הביטחון של ישראל. כך יכולה ישראל ליהנות מכל העולמות: להשיג הרתעה אסטרטגית בלי שתצטרך להכריז עליה בפומבי ובלי לשלם מחירים מדיניים בפורומים בינלאומיים.
במאמר היום אנסה לערוך ביקור חוזר בטיעון הגרעיני של אלוף בן. ההיסטוריה של סוגית הגרעין הישראלית נותרה בדרך כלל סמויה מן העין בשיח הציבורי. תמיד ניתן ללמוד משהו נוסף מעיון חוזר בהיסטוריה. ננסה לברר האם מדיניות ביטחונית שנקבעה לפני חמישים שנה בשותפות עם ארה"ב עדין בתוקף והאם יהיה ניתן להתמיד בה במציאות הבינלאומית החדשה? בניתוח שלי, התמיכה האמריקנית בשימור המעמד הגרעיני הייחודי של ישראל לא היתה אוטומטית ורציפה כפי שנדמה. במהלך השנים היו תנודות והיה לה גם מחיר. מגמות של הגבלה בתמיכה האמריקנית שיכולות לחזור גם היום עם הופעתה של איראן מדינת סף גרעינית וסכנה למלחמה אזורית רחבה בעקבות התקפת הפתע של חמאס בשבעה באוקטובר.
מניעת פרוליפרציה של נשק גרעיני היא במקום גבוה ברשימת היעדים של מדיניות החוץ והביטחון האמריקנית. למרות "הבנות ניקסון-גולדה" לא יכלה ארה"ב שלא לפעול בתחום זה גם מול ישראל. לכן התייחסה ברצינות לפרק המדיניות ההצהרתית בדוקטרינת העמימות ושאפה לייצר מחוייבות ישראלית בתחום זה. החל בפגישת שמעון פרס עם הנשיא ג'ון קנדי והבטחה כי "ישראל לא תהיה הראשונה להציג נשק גרעיני במזה"ת", והמשך ביצירת זיקה בין אטום ושלום. מה שבא לידי ביטוי בעסקת חבילה שבה הציגה ישראל בפורומים בינלאומיים נכונות למזה"ת מפורז מנשק גרעיני בתנאי שהפירוז יכלול מנגנוני פיקוח אזוריים של מדינות האזור עצמן (במודל טלטלולקו באמריקה הלטינית) ובהינתן חוזי שלום והכרה הדדית עם מדינות ערב.
ההתניות הישראליות לפירוז גרעיני במזה"ת היו חלק מתפיסה ישראלית של "מסדרון ארוך" במטרה שלא להגיע לדלת האחרונה שרשום עליה אמנת אנ.פי.טי. אך זה לא מנע מארה"ב ליזום במהלך השנים הצעות לפירוז גרעיני במזה"ת שלא היו נוחות לישראל. למשל, יוזמות ממשלי בוש וקלינטון לצעדי ביניים גרעיניים באמצעות צירופה של ישראל לאמנה מוצעת להפסקת ייצורם של חומרים בקיעים (אמנה שתקועה שנים רבות בועידה לפירוק חימוש גרעיני בז'נבה). או תמיכת הנשיא אובמה, שהפתיעה את ישראל, בהצעה מצרית (כולל מינוי מתווך מטעם ממשלת פינלנד) לכינוס ועידת הלסינקי לכינון מזה"ת מפורז מנשק גרעיני.
מאמצים בינלאומיים לפירוק נשק גרעיני תמיד נמצאים על השולחן. למרות הנסיגה במאמצים הללו בימי טראמפ שנטש הסכמי פירוק חימוש גלובליים והרטוריקה הגרעינית המתלהמת של פוטין במלחמת אוקראינה. הם יכולים לחזור גם בהקשר האזורי במזה"ת. מאז הארכת אמנת אנ.פי.טי. ללא הגבלת זמן בשנת 1995 מהווה הפרק לכינון מזה"ת מפורז מנשק גרעיני נדבך רביעי מהותי באמנה לצד הנדבכים של מניעת תפוצת נשק גרעיני, פירוק חימוש גרעיני ושימוש באנרגיה גרעינית לצרכי שלום.
זיקת הגומלין ההדוקה במדיניות ארה"ב בין שלום ובין פירוז גרעיני הדאיגה את נתניהו. במקביל לגילויי התנגדות ליוזמות שלום אמריקניות הוא גם פעל לערעור או לפחות דילול של קונספט העמימות הגרעינית. בשלב ראשון, למחוק את הדוקטרינה ההצהרתית שהיא חלק בלתי נפרד ממדיניות העמימות ולשגר איתותים של מעבר להרתעה גרעינית גלויה. להתחיל במעבר למצב גרעיני חדש במישור ההצהרתי. הביטוי הבולט היה בטקס חנוכת "הקריה למחקר גרעיני על שם שמעון פרס" בשערי דימונה בשנת 2018. הדגש בנאום נתניהו היה כושר ההרתעה מפני איומים קיומיים. ראש הממשלה בחר לנאום במקום המסוים הזה על מנת להתנתק מהרכיב ההצהרתי המזוהה עם שמעון פרס "לא נהיה הראשונים" ולהחליף אותו במסר לאיראן עם נופך גרעיני: "מי שמאיים עלינו בכלייה, מעמיד עצמו בסכנה דומה". נזכיר כי בשיטה הישראלית, ראש הממשלה הוא ראש הועדה לאנרגיה אטומית שאחראית למדיניות הגרעין.
אם היו לנתניהו מחשבות על יציאה מודרגת ממדיניות העמימות הגרעינית ומעבר להרתעה גלויה, הרי מתקפת הפתע של חמאס שהובילה למלחמה הארוכה והאינטנסיבית ביותר בתולדות ישראל אחרי מלחמת העצמאות 1948, יצרה נסיבות לא צפויות עבורו ועבור ארה"ב. במיוחד כאשר איראן הפכה כתוצאה של קריסת הסכם הגרעין למדינת סף בעלת יכולת גרעינית צבאית לטנטית. סיטואציה של אי-ודאות אסטרטגית ונסיבות חדשות אשר עלולות לייצר קרקע מסוכנת לאסקלציה בין ישראל ואיראן בתחום הגרעיני. לראשונה נוצר קונטקסט של היתכנות לעימות מלחמתי בין שתי מדינות במזה"ת עם נגיעה לממד גרעיני. במלחמת יום הכיפורים, ההקשר הגרעיני היה חד-כיווני.
האסרטיביות הגוברת של איראן בתחום הגרעיני כפי שבאה לידי ביטוי בדוחות סבא"א האחרונים הביאה את ממשל ביידן לפעול לסיכול דינמיקה של אסקלציה בין איראן וישראל מן היום הראשון למלחמה. זה בא לידי ביטוי במסר אמריקני מרתיע בדמות שיגור כוחות משימה של נושאות מטוסים לאזור עם עשרות מטוסי קרב. במטרה להוציא מראשם של המתכננים האיראניים כל מחשבה לפריצה לנשק גרעיני וחידוש תכנית קבוצת הנשק שנסגרה בשנת 2003. על מנת שהמסר יהיה בהיר ככל האפשר פעלה ארה"ב גם להעבירו במישור מילולי-דיפלומטי של ערוץ אחורי דרך שגרירות שוויץ בטהרן (הערוץ הזה נמשך עד היום) ושיחות עקיפות מעת לעת עם נציגים איראניים בעומאן.
דומה כי המסר המרתיע האמריקני מול איראן נקלט היטב. כפי שהצבעתי במאמר קודם, בניגוד להערכות קודרות של פרשנים, איראן לא ניצלה ככל הנראה את המלחמה לצורך ריצה לנשק גרעיני. דוח המודיעין הלאומי האמריקני שהוגש לנשיא ביידן (פברואר 2024) קבע כבר בשורת הפתיחה בפרק האיראני כי "איראן אינה עוסקת בפעילויות חיוניות הנדרשות ליצור התקן גרעיני".
למסר ההרתעתי האמריקני היה גם תפקיד כפול מול ישראל. להעניק ערובה אולטימטיבית לביטחון מדינת ישראל בשעתה הקשה. לספק להנהגה ולחברה בישראל תחושת ביטחון בעקבות התקפת הפתע של שבעה באוקטובר והמכה שספגה תפיסת הביטחון המסורתית. בה בעת, להרגיע אותה מפני נקיטת צעדים חד-צדדיים. לוודא כי נתניהו אינו מתכוון לנצל את ההסלמה המלחמתית על מנת ליישם את "דוקטרינת בגין" למכת מנע ישראלית שתגרור את ארה"ב לתקיפת אתרי הגרעין של איראן. חלום ישן של נתניהו וחשש אמריקני משכבר הימים.
והיה משהו נוסף לטנטי סמוי מן העין. חשש של ארה"ב, שסוכנויות המודיעין שלה היו מודעות לרעיונות הגרעיניים של נתניהו, כי הטראומה של התקפת הפתע של שבעה באוקטובר עלולה לדחוף את ראש הממשלה לבצע תפנית במדיניות העמימות הגרעינית המסורתית של ישראל. לא בהכרח בפרמטרים של תרחיש של "הפגנה" גרעינית בדגם של משה דיין ביום השני למלחמת יום הכיפורים 1973 אלא באפשרות לחציית סף גרעיני נמוך יותר שגם הוא רווי סכנות: נטישת הדוקטרינה ההצהרתית "לא נהיה הראשונים" ובמקומה הכרזה על מעבר להרתעה גרעינית גלויה. מה שהיה מביא בבת אחת לקריסת המדיניות האמריקנית של "הבנות ניקסון-גולדה". מה שעלול להביא להאצה צבאית בתכנית הגרעין האיראנית, להתגרענות האזור ופריצת מרוץ חימוש גרעיני במזה"ת.
תוך ימים מהתקפת הפתע של חמאס היינו עדים לקפיצת מדרגה ביחסים המיוחדים בין ארה"ב וישראל ותגבור דרמטי ללא תקדים ביכולות ההגנה וההרתעה האסטרטגית שמעניקה ארה"ב. אך לא בטוח כי זה מספיק לנוכח הפגיעה הקשה בתפיסת הביטחון. מול סדקים בליבת "אני מאמין" הביטחוני כי ישראל תוכל להגן על עצמה בכוחות עצמה מול כל איום. נראה כי ישראל תזדקק לברית הגנה פורמלית עם ארה"ב לשיקום ההרתעה ולהגנת הטריטוריה מפני התקפה מאסיבית. אבל כאן מגיעים למה שהייתי מגדיר פרדוקס הנרי קיסינג'ר. ארה"ב תוכל לחתום על ברית הגנה פורמלית דו-צדדית במודל של יפן ודרום קוריאה רק עם ישראל מדינה חברה באמנת אנ.פי.טי במעמד "מדינה שאינה מדינת נשק גרעיני" על פי הגדרות האמנה. בהסכם הבנות קיסינג'ר קבלה ישראל פטור אמריקני מאמנת אנ.פי.טי. ברית הגנה פורמלית עם ארה"ב תחייב שינוי קונספטואלי דרמטי בדוקטרינת המסורתית של עמימות גרעינית.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst