מזכר ההבנות בין איראן וארה"ב: בדרך להסכם גרעין חדש
שמואל מאיר
במזה”ת, הפתעה אסטרטגית היא כמעט אורח חיים. תופעה לא נדירה. בלילה של 13 ביוני 2025 הפתיע ראש ממשלת ישראל נתניהו את העולם ופתח במלחמת מנע לחיסול פרויקט הגרעין האיראני. מלחמת 12 הימים עם כלביא. ישראל נכשלה ומטרת המלחמה לא הושגה. כעבור שנה ב-17 ביוני 2026 הפתיעו ארה”ב ואיראן את ישראל ואת העולם והודיעו על חתימת מזכר הבנות “לסיום מיידי וקבוע של הפעולות הצבאיות בכל החזיתות” (סעיף 1) שיהווה בסיס להסכם קבע סופי לסיום המלחמה בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו”ם (סעיף 14). במהותו, מזכר ההבנות הוא הסכם ביניים גרעיני לקראת הסכם גרעין חדש, אם יצליחו הצדדים להשיגו ב-60 הימים הבאים.
מזכר ההבנות התקבל באופן קשה בישראל. כשלון מהדהד, מסמך כניעה אמרו הכותרות בישראל. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות על פני כל עמוד השער סיכמה בתמצית “טוב לאיראן , רע לישראל”. במאמר שלי היום, נשאל מה קרה בין שתי ההפתעות. נתמקד בניתוח סוגית הגרעין במזכר ההבנות. הסיבה למלחמה והטריגר לכל ההתרחשויות בשנה האחרונה, ולאו דווקא במצר הורמוז. זאת הזווית היחידה שמעניינת את הישראלים. נביא כאן קריאה של מזכר ההבנות בפריזמה של הסוגיה הגרעינית: מה יש ומה אין בהסכם גרעין עתידי שהצדדים מכוונים אליו. בניתוח שלי אנסה להפריד אותות אמת של עובדות מרעשי רקע של אמוציות ונרטיבים פוליטיים. בניתוח אסטרטגי אין מקום למטפורות של נתניהו על איום קיומי של השמדה ודאית. מטפורות הן לא הסבר. במיוחד כאשר נתניהו לא סיפק הוכחות ל”מודיעין חדש” בדבר הימצאות נשק גרעיני בידי איראן בטווח הזמן המיידי. דיון מפורט מתועד בעניין זה יימצא הקורא במאמר קודם שלי “מלחמת איראן: קונספציות שגויות, איום קיומי ומלאכת המודיעין”.
שלושה סעיפים במזכר ההבנות עוסקים ישירות ובאופן בלעדי בליבת הסוגיה הגרעינית (7,8,9). הסוגיות הגרעיניות מוגדרות במזכר קריטיות והצדדים “מביעים כוונה לדון בהן באופן מיידי”. איראן שבה ומתחייבת (סעיף 8) כי לא תרכוש ולא תפתח נשק גרעיני. זאת התחייבות בסיסית לאיסור נשק גרעיני אשר מחייבת את איראן מדינה חתומה על אמנת אנ.פי.טי. ניסוח זהה להתחייבות של איראן לארה”ב והמעצמות במבוא להסכם הגרעין הקודם משנת 2015. לדעתי, להתחייבות איראנית הצהרתית ישירה לארה”ב, בהסכם הגרעין הקודם כמו גם בהסכם עתידי, יש ערך מוסף במניעת פרוליפרציה גרעינית.
ארה”ב ואיראן הסכימו (סעיף 8) לטפל במשותף במלאי האורניום המועשר שנותר קבור באתרי הגרעין שהופצצו. מלאי שמהווה סיכון ברור לבניית נשק גרעיני אם יישאר שם ללא הסדרה ופיקוח סבא”א. בשלב ראשון ככל הנראה באמצעות דילול האורניום המועשר באתרים לדרגות העשרה נמוכות (לא נמסר לאיזה דרגות העשרה) בפיקוח סבא”א ולא הוצאתו החוצה מגבולות איראן. אפקט חיובי מיידי שיאריך את חישובי זמן הפריצה לצבירת אורניום מועשר גבוה לצרכים צבאיים ויסיג לאחור במידת מה את הגדרתה של איראן מדינת סף גרעינית. במזכר לא מופיעה התייחסות נפרדת למלאי המסוכן של 440 ק”ג אורניום מועשר בדרגה 60 אחוזים. הכי קרוב לחומר בקיע צבאי לפצצה (בדרגה 90 אחוזים). גם לא התייחסות למלאי 8 טונות אורניום מועשר בדרגות נמוכות יותר שגם מהווה סיכון ברור להעשרה צבאית פוטנציאלית לפצצה. יתכן ומזכר ההבנות רומז, דווקא באמצעות אי-התייחסות פרטנית, כי במסגרת ההסכם אמורים לטפל במלאי האורניום המועשר בכל הדרגות. נזכיר כי בהסכם הגרעין הקודם הסכימה איראן להוצאת כ-10 טונות אורניום מועשר מחוץ לגבולותיה. על אדמתה נותרו רק 300 ק”ג אורניום מועשר בדרגה נמוכה פחות מ-5 אחוזים.
הדיון במלאי האורניום המועשר עוסק בהתפתחויות מדאיגות בעבר. מזכר ההבנות מסמן וצופה בעיקר פני עתיד. מה צריך לעשות מעתה ואילך. שני הצדדים הסכימו לדון “בסוגיות העשרה ובנושאים נוספים שיוסכמו ביניהם הקשורים לצרכי הגרעין של איראן” (סעיף 8). ניסוח לקוני בלשון כללית בלי שום פרטים. אם מחברים אליו את סעיף 9 הקובע כי עד חתימת ההסכם הסופי “תשמור איראן על המצב הנוכחי של תכנית הגרעין שלה” יתכן ויש בו יותר משהעין רואה. לא נאמר דבר על הצורך להביא לפירוק תכנית הגרעין האיראנית. שום רמז לדרישה פומבית של הנשיא טראמפ שהיתה עבורו בבחינת קווים אדומים במהלך המלחמה: אפס העשרת אורניום באיראן לתמיד.
אם אכן כך פני הדברים, יתכן ויש כאן שינוי דרמטי בסדר היום הגרעיני של ממשל טראמפ. הנשיא שריסק את הסכם הגרעין הקודם כי היה מזוהה עם הנשיא אובמה (שנוא נפשו), מאותת בכיוון של אימוץ המשוואה שהיתה בליבת מתווה הסכם אובמה: לא אפס העשרת אורניום אלא היתר להעשרת אורניום בדרגה אזרחית נמוכה על אדמת איראן בפיקוח חודרני צמוד של סבא”א בתמורה להתחייבות לאיסור בניית נשק גרעיני. בהתאם לסעיף 4 באמנת אנ.פי.טי. וכמו שמתבצע במדינות נוספות שמעשירות אורניום בתחומן: ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, יפן. בקריאה כזאת של הדברים, ניתן להבין כי לפנינו ויתור אמריקני משמעותי. העשרת אורניום על אדמת איראן הוגדרה תנאי בל יעבור על ידי ההנהגה האיראנית. אם יתקבל התנאי האיראני להעשרת אורניום בתחומה בהסכם הגרעין הסופי, תצטרך איראן “לשלם” לטראמפ במטבע משמעותי דומה שיבטיח חסימת מסלול הנשק הגרעיני.
היה גם ביטוי הצהרתי פומבי לשינוי אפשרי בעמדת טראמפ: מזה תקופה ארוכה השמיט הנשיא מנאומיו והפוסטים שלו את הדרישה “אפס העשרת אורניום”, ומאידך חוזר מדי יום על “לא יהיה לאיראן נשק גרעיני”. בספירה הגרעינית, תיתכן העשרת אורניום שאינה לצרכים צבאיים של נשק גרעיני.
חיזוק לאיתות גרעיני בכיוון אימוץ מודל הסכם הגרעין הקודם שהגביל וחסם את מסלול הנשק הגרעיני ניתן למצוא בהדלפות הבית הלבן על הסכם של “השעיה” ל-20 שנים בהעשרת אורניום. ההדלפות על “השעיה” היו אמורפיות ומעורפלות ולא היה ניתן להבין במה מדובר. כאשר מתבוננים במזכר ההבנות, יתכן והכוונה להארכת משך הזמן של סעיפי התפוגה להגבלות על העשרת אורניום ופיתוח צנטריפוגות חדשות (סעיפי “שקיעת החמה”) לתקופה ארוכה יותר מאשר בהסכם הגרעין הקודם. 20 שנים למשל. בכך גם יבדל טראמפ את עצמו מההסכם של אובמה.
מציע לשים לב להתחייבויות אמריקניות בסעיף 7 במזכר ההבנות שעוסק בהסרת הסנקציות. מדובר למעשה בליבת הסוגיה הגרעינית. לא רק ביטול הסנקציות הפיננסיות והכלכליות החד-צדדיות הראשוניות והמשניות שהטילה ארה”ב (”מקסימום לחץ”) אלא כל סוגי הסנקציות. נאמר במפורש, לרבות ביטול כל החלטות הסנקציות של מועצת הביטחון. המשמעות: ביטול סנקציות מנגנון סנאפבק במועצת הביטחון שאך הוחזר באוקטובר האחרון בהובלת שלוש המעצמות האירופיות החתומות על הסכם הגרעין הקודם משנת 2015. סנקציות מועצת הביטחון שאסרו באופן מוחלט העשרת אורניום והפרדת פלוטוניום באיראן במסגרת פרק 7 למגילת האו”ם לשמירת השלום בעולם שמאפשר הפעלת כוח צבאי נגד איראן.
בהמשך לאותו סעיף, הסכימה ארה”ב גם על ביטול החלטות הבורד של סבא”א נגד איראן. זהו צעד מרחיק לכת ביחסים בינלאומיים. המשמעות: ביטול החלטות סבא”א שהיוו את הבסיס לפי המנדט של סבא”א להעברת “התיק האיראני” למועצת הביטחון והכרזה על איראן מדינה במצב אי-ציות לאמנת אנ.פי.טי. החלטות סבא”א על הפרות איראניות של אמנת אנ.פי.טי. נבעו מהימצאות שרידי אורניום באתרים לא-מוצהרים בתכנית הנשק הגרעיני הישנה שנסגרה לפני 20 שנים והמבוי הסתום אליו נקלעו חקירות סבא”א בגלל תשובות איראניות לא מספקות. אם ייחתם הסכם גרעין חדש ותבוטל ההכרזה על אי-ציות איראן לאמנת אנ.פי.טי. ואם תמלא איראן בקפידה את כל סעיפי ההסכם והפיקוח של סבא”א כמו שנהגה בשנים 2015 עד 2019 - אזי גוברים הסיכויים שלה לקבל “תעודת זיכוי” של סבא”א (”המסקנה הרחבה” הסופית במינוח סבא”א) כמדינה שעומדת בתנאי אמנת אנ.פי.טי. זאת היתה השאיפה של איראן בהסכם הגרעין הקודם ובזה היא שונה לגמרי מצפון קוריאה הגרעינית. זהו תמריץ משמעותי שיכול להשפיע על איראן להקפיד בקיום כל סעיפי הסכם הגרעין החדש. נזכיר, לדרום אפריקה שבנתה שש פצצות גרעין וחזרה למוטב אחרי נפילת האפרטהייד, תהליך הזיכוי לקח תשע שנים.
בהסכם הביניים הגרעיני שמסתמן במזכר ההבנות שוררים עדין עמימות ומחסור בפרטים חשובים באשר למשך ההסכם, הקף המגבלות ומועדי הפקיעה של סעיפיו השונים. לכל הסכם ביחסים בינלאומיים שעיסוקו פירוק חימוש גרעיני יש מועדי פקיעה שנהוג לחדשם. כמו כן כיצד יוסדרו מנגנוני הפיקוח ההדוקים על יישומו. הנשיא טראמפ וסגן הנשיא ואנס (האחראי על תיק איראן בממשל) הצהירו בפומבי כי לפי ההסכם, פקחי סבא”א שנמנעה כניסתם לאתרי העשרת האורניום שהופצצו, יחזרו בקרוב לאיראן. בהקשר זה הודיע גם ראש סבא”א רפאל גרוסי כי הפקחים יחזרו בקרוב לאתרי נתנז, פורדו ואיספהאן על פי סעיף 8 מפורש במזכר ההבנות. פיקוח סבא”א הוא קריטי לקיומו של ההסכם.
הסכם הגרעין החדש, בדומה להסכם הגרעין הקודם, לא יכלול סעיף הגבלת טילים. בניגוד להכרזות נתניהו שהציבו את איום הטילים הבליסטיים של איראן באותה דרגה של איום קיומי כמו איום הגרעין, במערכת היחסים הבינלאומיים רואים את הדברים אחרת. טילים בליסטיים קונבנציונליים הם איום אסטרטגי בעל יכולת פגיעה רחבה אבל
רק נשק גרעיני הוא בעל כושר הרס מאסיבי ויכולת השמדה המונית של מאות אלפי אנשים. נשק גרעיני הוא ליגה לעצמו ועל כן נחתמו אמנות בינלאומיות לאיסורו והגבלתו. אין אמנות בינלאומיות לאיסור טילים קונבנציונליים. לכך התכוון טראמפ, כנראה לאחר שקיבל תדרוך אסטרטגי-צבאי, שאמר כי לאיראן תחת הסכם גרעין חדש יכולים להיות טילים קונבנציונליים כמו שיש לסעודיה ומדינות נוספות בעולם.
לסיכום: שני סבבים של מלחמת מנע נגד איראן בתוך שנה לא רק שלא פתרו את הבעייה אלא החריפו אותה. סכנה של סבב מלחמתי שלישי עמדה בפתח . ישראל ואיראן היו עלולות להיקלע לספירלה של חילופי מהלומות ומלחמת התשה ארוכה שלא ברור אם החברה והכלכלה בישראל מסוגלים לעמוד בה. מלחמת מנע שלישית היתה עלולה לגרום לאפקט בומרנג: להאיץ את פרישת איראן מאמנת אנ.פי.טי. ולדחוף אותה למסלול פיתוח נשק גרעיני. מכאן קצרה הדרך לפתיחת מרוץ חימוש גרעיני והופעת מדינות גרעין חדשות במזה”ת. סעודיה למשל. ברגע האחרון הופיעה הדיפלומטיה. הסכם גרעין חדש, אם וכאשר ייחתם, מונע סכנת מלחמה נוספת ואת התוצאות השליליות שפורטו כאן.
והערה אחרונה בבחינת חומר למחשבה בטרם יתגייסו פוליטיקאים ופרשנים בישראל לתמוך בנרטיב נתניהו “הסכם גרעין רע”. הסכם גרעין חדש שחוסם את מסלול הנשק הגרעיני , במתכונת של הסכם הגרעין הקודם של אובמה, תורם חיובית לביטחון ישראל. מדינה שלא חתומה על הסכמי גרעין ולא על אמנת אנ.פי.טי לאיסור נשק גרעיני נהנית מהדיבידנדים הביטחוניים של הסכמים בינלאומיים למניעת פרוליפרציה גרעינית.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst. Graduate of the Johns Hopkins School of Advanced International Studies (SAIS) and a former IDF and Tel Aviv University researcher.