מלחמת איראן: קונספציות שגויות, איום קיומי ומלאכת המודיעין
שמואל מאיר
עד היום אזרחי ישראל אינם יודעים מה הסיבה לאזעקה הפתאומית שהעירה אותם באמצע הלילה ב-13 ביוני 2025 למלחמת פתע נגד איראן. “מלחמת 12 הימים”. גם לא התקבל הסבר עובדתי מוצק לסבב השני של מלחמת המנע ב-28 פברואר 2026 בשילוב עם צבא ארה”ב. “מלחמת 40 הימים”. על אף שהיו אלה התקפות צבאיות מאסיביות בנשק קונבנציונלי מדובר למעשה, לראשונה בהיסטוריה, במלחמת מנע גרעינית. עם הקפאון והמבוי הסתום במשא ומתן הגרעיני בין איראן וארה”ב מצטברים סימנים מעידים להסלמה נוספת לקראת סבב מלחמתי שלישי. בעוד נותרו שאלות לא פתורות ותהיות באשר להתרחשויות בשני הסבבים הראשונים.
במקום תכנונים למלחמה קצרה מהירה הפכה מלחמת איראן לאירוע ארוך מתמשך עם תוצאות לא מתוכננות לא רצויות. וכאלה שעוד יבואו. במצב דברים זה, מנסה המאמר לבדוק עד כמה שניתן את העובדות. לחזור אחורה בזמן ולברר עד כמה מוצקה הסיבה למלחמה ששינתה את פניו של המזה”ת ועלולה להיות לה השפעה עצומה על המשטר הגלובלי למניעת פרוליפרציה של נשק גרעיני. בטווח המיידי, לנסות לתת תשובה לשאלה קריטית: האם היתה זאת מלחמה הכרחית לביטחון ישראל? על שאלה אחרת חשובה בפני עצמה, האם היתה זאת מלחמה צודקת, דנתי וכתבתי במאמר קודם על בסיס ספרו פורץ הדרך של מיכאל וולצר “מלחמות צודקות ולא צודקות”. התשובה והמסקנה בניתוח שלי, לא.
והערה מקדימה : המאמר דן במשמעויות של איום קיומי בהקשר למלחמת איראן. מעצם הגדרתו, רק הימצאות נשק גרעיני בידי האויב הוא בעל משמעות קיומית. איום הטילים הבליסטיים הקונבנציונליים הוא איום אסטרטגי בעל יכולת פגיעה רחבה אך אינו איום קיומי להשמדת ישראל כפי שטוען נתניהו. לפיכך, איום הטילים אינו נכלל בניתוח שמנסה לבדוק את הצהרות נתניהו על הסיבה למלחמה מול עובדות ונתונים אחרים.
בשני הסבבים המלחמתיים עד כה קבע נתניהו כי הסיבה למלחמה היא “מודיעין חדש” שהתריע על איום מיידי להשמדת ישראל. התקפת הפתע בלילה של 13 ביוני 2025 נועדה להסיר איום קיומי כי “אי אפשר לחכות יותר , פשוט אין ברירה, אנחנו בשעה ה-12 “ הודיע נתניהו. לדבריו, מדובר בהתרעה מודיעינית בטווח הזמן המיידי על “צעדים ברורים שאיראן לא עשתה אף פעם לפני כן להנשקה ויצירת נשק גרעיני“. זאת, מעבר להאצה שנרשמה בדוחות התקופתיים של סבא”א על צבירה והעשרת אורניום בדרגה גבוהה של 60 אחוזים. לפי נתניהו, יצאה ישראל להתקפת פתע להסרת איום קיומי של חרב גרעינית המונחת על צווארה. שימוש מוגבר במטפורות קיומיות, ועוד נחזור לנקודה זאת.
בהצהרה לתקשורת (12 אפריל 2026) לסיכום “מלחמת 40 הימים” חזר נתניהו (פעם שניה בתוך מספר חודשים) על מוטיב “מודיעין חדש מדויק” שהתריע על איום קיומי מיידי. לפי המודיעין החדש , הורה המנהיג העליון חמנאי בתום “מלחמת 12 הימים” על חידוש תכנית ההנשקה לייצור נשק גרעיני כולל הרחבה והעמקת פרויקט הנשק הגרעיני לממד התת-קרקע. במצב זה לא יכלה ישראל להתבונן מן הצד ויצאה שוב למלחמה להסרת איום קיומי מיידי. אם לא היינו יוצאים להתקפת מנע בשני המקרים , טען נתניהו , “לאיראן כבר היו פצצות אטום”.
לצורך הדגשת העצימות והמיידיות של האיום הקיומי בחר נתניהו בשלב הגבוה ביותר בסולם המטפורות הקיומיות: שואת יהודי אירופה. אלמלא הפצצנו את אתרי פרויקט הגרעין האיראני - והוא מנה אותם אחד לאחד, נתנז, פורדו, איספהאן - הם היו מצטרפים לרשימת מחנות המוות באירופה - אושוויץ, בירקנאו, טרבלינקה. אמר ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ערב יום העצמאות (20 אפריל 2026). לדעתי, עם כל השנאה, האיומים והסכנות שמשדר המשטר האיראני, לא ניתן להשוות אותם לגרמניה הנאצית.
מטפורות אינן הסבר וגם לא המטפורות של נתניהו. לכל היותר הן מספקות למקבלי החלטות מכשיר לעיצוב דרך החשיבה של הגורמים העוסקים בנושא ושל האזרחים במדינה. במקרה האיראני, לכוון אותם לחשוב שלא היתה ברירה אחרת מלבד יציאה למלחמה. מעבר למטפורות הקיומיות, נתניהו לא סיפק הוכחות לאיום מיידי או מידע קונקרטי לאפשרות הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן בטווח הזמן המיידי. הוא גם לא שיגר את הרמטכ”ל או ראש אמ”ן לדווח לציבור בישראל מידע מבוסס עובדות בנושא. במקום זאת הוצף השיח הציבורי בישראל, בנוסף למטפורות הקיומיות, בהדלפות ותדרוכים לכתבים צבאיים ומדיניים בדבר “ניסויים חשאיים” שערכו מדענים איראניים בתחומי קבוצת הנשק לייצור נשק גרעיני בשבועות שלפני המלחמה. הדיווחים המלחמתיים הללו וההדלפות בתקשורת היו בלשון של רמזים עמומים ולא נמסר בהם מידע קונקרטי שניתן היה לבדוק.
בחזרה לשאלה היסודית: האם היה “מודיעין חדש” שהתריע על איום גרעיני קיומי אימיננטי אשר חייב יציאה למלחמת מנע? התשובה כנראה, לא. בישראל לא נהוג לפרסם הערכת מודיעין מוסמכת בלתי מסווגת בדבר חומרת איום הגרעין האיראני כמו שנהוג בדוחות המודיעין האמריקני המוגשים לקונגרס ולציבור בארה”ב. דוחות המודיעין האמריקני שנביא כאן הם המקור המודיעיני המקצועי הבלתי מסווג היחיד שעומד לרשות החוקר ושם ניתן לאתר את התשובות. השיח הציבורי בישראל אינו מודע לקיומם ולתכנים המפורטים של דוחות מודיעין מהימנים העומדים בסתירה להצהרות נתניהו.
בדוח המודיעין הלאומי האמריקני שהיה בתוקף ערב המלחמה בחודש יוני 2025 נכתב “אנחנו ממשיכים להעריך כי איראן אינה בונה נשק גרעיני וכי חמנאי (המנהיג העליון) לא העניק אישור לחידוש תכנית הנשק הגרעיני שהוא השעה והפסיק בשנת 2003”. דוח המודיעין הצבאי של הפנטגון שהתפרסם בחודש מאי 2025 (חודש לפני המלחמה) העריך כי “איראן כמעט בוודאות אינה מייצרת כלי נשק גרעיני אבל ביצעה פעילות בשנים האחרונות שמציבות אותה בעמדה טובה לייצר אותם, אם תחליט. מנהיגי איראן כנראה לא החליטו לחדש את תכנית הנשק הגרעיני מהתקופה שלפני שנת 2003”.
דוח המודיעין הלאומי האחרון שהתפרסם בחודש מרס 2026 בעיצומו של הסבב השני השלים את הדוח הקודם משנת 2025. הדוח החדש המעודכן להיום לא הצביע על שום צעדים הקשורים להנשקה או לחידוש העשרת אורניום באתרים שהופצצו בסבב הקודם. בשימוע על הדוח בוועדת המודיעין של הסנאט אישרה ראש המודיעין הלאומי טולסי גבהארד כי תכנית העשרת האורניום הושמדה באופן מוחלט בסבב הראשון. דוח ראש המודיעין הצבאי של הפנטגון לקונגרס (אפריל 2026) ציין בלשון לקונית כי המנהיג העליון חמנאי התמיד באיסור על ייצור נשק גרעיני עד חיסולו במכת הפתיחה לסבב השני ב-28 פברואר 2026. לא ידוע מה הסטטוס של האיסור לאחר מותו. עד כאן דוחות המודיעין האמריקני העומדים בסתירה להצהרות נתניהו.
בכל זאת, היה אלמנט במודיעין הישראלי שריכך את הצהרות נתניהו בדבר איום גרעיני אימיננטי שיש לפעול לסיכולו המיידי במלחמת מנע. רכיב מודיעיני שהעניק מספיק זמן לבדוק פעם נוספת אם היציאה למלחמה מיידית היא הכרחית ויתכן ויש זמן לפתרון של הסכם גרעין חדש. אבל הרכיב המודיעיני הזה, נשכח ולא הופיע בנרטיב הפרשני בישראל. בתדרוכים שנתיים מסודרים של אמ”ן, המעריך הלאומי, לכתבים הצבאיים הוסבר כי המדד ל”זמן פריצה לפצצה” והמרחק של איראן מנשק גרעיני אינו בהכרח בצבירת אורניום מועשר אלא בהנשקה. בתהליך טכנולוגי פיזיקלי מורכב של בניית מתקן הנפץ עצמו והתאמתו לראש קרבי של טיל בליסטי. להערכת אמ”ן, למשל בראיון של תמיר הימן ראש אמ”ן לשעבר (עיתון כלכליסט, 28 ספטמבר 2023) שהסביר את תהליך ההנשקה ובניית נשק גרעיני, אמר ראש אמ”ן לשעבר שכתב בתקופת כהונתו כמה הערכות מודיעין באשר לזמן פריצה לפצצה: “ייקח להם כשנתיים להגיע למתקן (גרעיני)”. אין מדובר בטווח זמן מיידי. לדברי תמיר הימן, המודיעין האמריקני העריך “בתוך ארבעה-שישה חודשים”.
מניתוח חומרי המודיעין שהוצגו כאן (והתמונה אינה מלאה עד שייפתחו פרוטוקולים ודוחות פנימיים), ובתשובה לשאלה שהוצגה בפתח המאמר עולה כי זו לא היתה בהכרח מלחמה להסרת איום קיומי מיידי. היסטוריון העתיד יצטרך לבדוק אם אין מדובר במלחמת “ניצול הזדמנות” של אירועים מפתיעים (חיסול מנהיג חיזבאללה ופירוק יכולותיו הצבאיות האסטרטגיות) ונסיבות אקראיות בלתי צפויות (נפילת משטר אסד בסוריה). כל אלה, בצירוף קשרים אישיים מיוחדים של נתניהו עם נשיא ארה”ב טראמפ. נשיא אמריקני שמגלה להיטות-יתר בפירוק נורמות מוכרות של היחסים הבינלאומיים והסדר העולמי.
בהקשר המיידי, עולות כמה שאלות ותהיות. האם כל הבכירים בפורום מטכ”ל, בכלל זה ראשי אגפי המחקר במודיעין הצבאי והמוסד, הסכימו והביעו תמיכה מלאה בקביעת ראש הממשלה כי מדובר במכת מנע הכרחית לסיכול איום קיומי בטווח הזמן המיידי? לא היו חילוקי דעות אנליטיים או ניירות עמדה שהתנגדו? האם כולם חשבו אותו דבר בעולם תוכן של אי-ודאות מעצם טבעו? אנחנו לא יודעים מה נאמר בדיונים ליציאה למלחמה. סינדרום חשיבה קבוצתית הוא בעייתי בעבודת המודיעין כמו “קונספציה” דומיננטית המוכרת לנו ממקרים בעבר. האם השותפים להחלטה של נתניהו לפתוח במלחמת מנע רחבת הקף לקחו בחשבון את חלום חייו של נתניהו והשליחות המטפיזית שנטל על עצמו בתפקיד “שומר ישראל” - תקיפת איראן וריסוק כל סיכוי להסכם גרעין דיפלומטי ? זאת הרי ליבת ספרו האוטוביוגרפי “סיפור חיי”. שליש מהספר עוסק בדיוק בזה. ונותרה השאלה: האם היתה זאת מלחמה פרטית של נתניהו?
מה הלאה? נראה כי שני הסבבים של מלחמת המנע לא רק שלא פתרו את הבעייה אלא החריפו אותה. הימצאותם של 440 ק”ג אורניום מועשר בדרגה גבוהה בשליטת איראן שאינם בפיקוח סבא”א, וניתנים בנסיבות מסויימות להעשרה במהירות לדרגה צבאית 90 אחוזים לנשק גרעיני הם מקור לדאגה וסכנה עתידית. במצב של לימבו דיפלומטי בשיחות הגרעין בין איראן-ארה”ב עלולים הצדדים להיקלע לספירלה של הסלמה ומלחמת התשה ארוכה שלא ברור אם החברה והכלכלה בישראל מסוגלים לעמוד בה. מלחמת מנע נוספת עלולה לגרום לאפקט בומרנג: להגביר את המוטיבציה של איראן לפרוש מאמנת אנ.פי.טי. ולעלות על מסלול פיתוח נשק גרעיני. מכאן קצרה הדרך לפתיחת מרוץ חימוש גרעיני, החמרה באיום הגרעיני והופעת מדינות גרעיניות חדשות במזה”ת. סעודיה למשל.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst. Graduate of the Johns Hopkins School of Advanced International Studies (SAIS) and a former IDF and Tel Aviv University researcher.