מלחמת איראן-ישראל הראשונה, הממד הגרעיני ודברים אחרים שנשארו לא פתורים
שמואל מאיר
באפריל 2024 פרצה מלחמת איראן-ישראל. בפעם הראשונה הותקפה ישראל באופן מאסיבי חסר תקדים במטחי טילים ששוגרו בבת אחת בלילה (13 באפריל) משטח איראן לעבר מטרות בשטח ישראל: שיגור 110 טילים בליסטיים לטווח בינוני (1500-1800 ק"מ) למטרה צבאית אחת , שדה תעופה בדרום הארץ, ועוד בסביבות 200 טילי שיוט ומטוסים ללא טייס איטיים יותר. מערך ההגנה האווירית הישראלי של טילים נגד טילים בשיתוף הדוק עם חילות האוויר של ארה"ב, בריטניה וצרפת, הדף את המתקפה והפיל את הטילים האיראניים. רק שבעה טילים בליסטיים חדרו לטריטוריה הישראלית
לפי דווחים בתקשורת בישראל, הקבינט הביטחוני שקל כבר באותו הלילה להגיב מיידית בפעולת תגמול רחבת היקף נגד איראן. בראיית ישראל, לא ניתן היה לעבור לסדר היום על ההסלמה המלחמתית וחציית הקווים האדומים מצד איראן. שיחת טלפון בין הנשיא ביידן וראש הממשלה נתניהו הביאה לדחיית התגמול הישראלי המתוכנן. ישראל הגיבה כעבור מספר ימים בתקיפה אווירית מוגבלת ממוקדת בשטח איראן שנועדה להעביר מסר אסטרטגי: תקיפת מערכת הגנה אווירית בסמוך לאתר הגרעין המרכזי להעשרת אורניום נתנז. בבחינת סימון מטרות לסבב הבא
קצב האירועים הדחוס וחילופי המהלומות המלחמתיות בין ישראל ואיראן הביאו את הצדדים אל סף מלחמה אזורית רחבת הקף. חמור מכך. לראשונה, נוצרה סכנה לעימות מלחמתי במזה"ת בקונטקסט של שני יריבים בעלי זיקה לממד גרעיני. במלחמת יום הכיפורים 1973 , הממד של הפגנת כוח בתחום הגרעיני (המיוחס לשר הביטחון משה דיין) מול מצרים וסוריה היה חד-צדדי
בימים שלאחר חילופי המהלומות נרשמה רגיעה זמנית ומאמצים לדה-אסקלציה. ככל הנראה תוצאה של מאמצים מדיניים ודיפלומטיים נמרצים מצד ממשל ביידן לעצירת הסחף למלחמה. כולל בערוצים אחוריים חשאיים מול איראן (שגרירות שוויץ בטהרן) ובשילוב מסרים של הרתעה והקרנת כוח צבאי במפרץ הפרסי. אבל טעות לחשוב שהעניינים חזרו לקדמותם. התקפת הטילים הישירה משטח איראן - ולא עוד מלחמת צללים חשאית - יצרה מצב מסוכן חדש ושברירי. לכן, כבר עכשיו מן הראוי לברר בזווית הישראלית, סוגיות שנבלעו ברעשי המלחמה. לבחון ולנתח כשלים שהובילו למצב סף מלחמה. לנסות לשרטט לקחים ראשוניים למניעת הידרדרות למלחמה בעתיד
איך הכול התחיל והסכנות של מלחמה מתוך מיסקלקולציה
המנטור שלי להבנת סיבות לפרוץ מלחמה ואיך היא מתחילה הוא ההיסטוריון הבריטי אי.גי.פי. טיילור. בנוסף לדיון בסיבות הגדולות - גורמי עומק ושינויים במאזני כוחות ביחסים הבינלאומיים - מדגיש טיילור את הצורך להתמקד באיתור הסיבה האחרונה. הסיבה הקובעת לשיטתו שדחפה למלחמה. במקרה שלנו, פעולת החיסול של שני קצינים בכירים במשמרות המהפכה במתחם שגרירות איראן בדמשק בראשית אפריל 2024. בראיית מקבלי ההחלטות והמודיעין הישראלי פעולת החיסול בדמשק היתה בבחינת עוד מאותו דבר. ניצול הזדמנות מבצעית-טקטית כמו במקרים רבים בעבר. בישראל לא ייחסו חשיבות לעובדה כי אין מדובר בעוד בניין בדמשק אלא במבנה קונסוליה צמוד שהוא חלק מהמתחם הדיפלומטי ומסמל ריבונות של איראן. מקבלי ההחלטות והמודיעין הצבאי העריכו כי התגובה האיראנית תהיה מינורית כמו בעבר. כשל מודיעיני-מדיני שהוביל לתגובה חריפה חסרת תקדים של הנהגת איראן. עד כדי נטישת הגישה המסורתית של איפוק יחסי ו"סבלנות אסטרטגית". במקום תגובה צבאית עקיפה באמצעות פרוקסי קבלנו באותו לילה מלחמה ישירה בין איראן וישראל. מלחמה מתוך מיסקלקולציה מפניה מזהירים כולם. מלחמה מתוך מערכת שיקולים מוטעים שעלולה לחזור בסיטואציה הלא יציבה בין איראן וישראל , מדינות שמדברות רק בשפת איתותים (ולעיתים הם עמומים ולא נקלטים בצד השני) וללא ערוצי תקשורת מסודרים
סדקים בתפיסת הביטחון
בעשורים האחרונים, האתוס הביטחוני של מדינת ישראל נשען על "אני מאמין" בלתי ניתן לערעור: ישראל תוכל להגן על עצמה בכל מצב בכוחות עצמה מול כל איום. התקפת הפתע של חמאס בשבעה באוקטובר, המלחמה הממושכת בעקבותיה והתקפת מטחי הטילים האיראניים - כל אלה הוציאו את ישראל משווי משקל. לא רק שישראל הזדקקה באופן דחוף לסיוע מאסיבי אמריקני בהגנה על הטריטוריה ובהקרנת הרתעה מול איראן, האירועים הדחוסים ורווי המתח גרמו לזעזוע קונספטואלי
תפיסת הביטחון וההרתעה של ישראל נשענה עוד מימי בן גוריון על עיקרון חופש פעולה מירבי שבא לידי ביטוי בהסתמכות על תכנוני מכת מנע-מכה מקדימה. ישראל אינה נוטה להבדיל בין שני הקונספטים. אבל בעיני המערכת הבינלאומית, מכת מנע נגד איום שהוא בבחינת אולי - שאינו ודאי בעתיד לא ידוע - אינה קבילה. לעומתה, מכה מקדימה נגד איום ודאי בטווח זמן מיידי היא לגיטימית בעיני הקהילה הבינלאומית. והנה באותו לילה של טילים, לא פעלה ישראל על פי תפיסת הביטחון היסודית שלה. היא לא הגיבה במכה מקדימה מול איום ודאי של שיגור טילים בליסטיים איראניים לעבר מדינת ישראל שהיה ידוע שעומד להתרחש בתוך שעות. מצב דברים שמחייב עיון ובירור אנליטי. בעיקר באשר לעתידה של תפיסת ההרתעה. אותו מושג חמקמק שלא מנע את התקפת הטילים האיראנית
הרתעה וברית הגנה עם ארה"ב
תפיסת הביטחון וההרתעה יצטרכו לעבור שינויים ועדכונים. עוד מוקדם להעריך איך תשפיע התקפת הטילים האיראנית על הפרדיגמה החדשה. יתכן והתוצאה תהיה הישענות על ברית הגנה פורמלית עם ארה"ב. מייד לאחר התקפת הפתע של שבעה באוקטובר זכתה ההרתעה הישראלית לתנופה חסרת תקדים. הנשיא ביידן העביר מסר ברור לאיראן כי בקצה ההרתעה הישראלית נמצאת העוצמה הצבאית האמריקנית. בבת אחת קפצו "היחסים המיוחדים" עם ארה"ב למעמד כמעט ברית הגנה
אבל המדרגה האסטרטגית החדשה של "כמעט ברית הגנה" לא תספיק מול מעטפת האיומים החדשה ומול איראן אסרטיבית שהפכה כתוצאה מקריסת הסכם הגרעין למדינת סף בעלת יכולת גרעינית לטנטית. ברית הגנה פורמלית במודל ברית ההגנה של ארה"ב עם דרום קוריאה ויפן יכולה להיות תשובה אסטרטגית מתאימה ורצויה לישראל. רק ברית הגנה פורמלית תוכל להסיר כל ספק ועמימות באשר לשאלה מה תעשה ארה"ב אם איראן תתקוף את ישראל. במיוחד לנוכח אפשרות כי התקפת טילים מאסיבית משטח איראן אינה אירוע חד-פעמי. אירוע שעלול לחזור
עם זאת, קיימות מספר נקודות תורפה אסטרטגיות (מעבר לסיבוכים חוקתיים פנים-אמריקניים) שיקשו על ארה"ב להציע לישראל ברית הגנה פורמלית מקבילה לברית ההגנה שנמצאת בימים אלה בדיון מתקדם מול סעודיה
נקודת תורפה ראשונה: ברית הגנה פורמלית נועדה להגן על טריטוריה מפני התקפה צבאית מאסיבית. על איזה טריטוריה מדובר במקרה הישראלי? ארה"ב תתקשה לחתום על ברית הגנה עם מדינה שאין לה גבולות מוגדרים בטריטוריה שכוללת התנחלויות בגדה המערבית שאינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי. חוזי שלום שיגדירו את גבולותיה ותחום ריבונותה של מדינת ישראל הם תנאי הכרחי לברית הגנה עם ארה"ב
נקודת תורפה שניה היא בתחום הגרעיני. ארה"ב תהיה מוכנה לחתום על ברית הגנה פורמלית דו-צדדית רק עם מדינה חברה באמנת אנ.פי.טי. לאיסור פרוליפרציה של נשק גרעיני אשר "אינה מדינת נשק גרעיני " בהגדרות האמנה. ישראל היא מבין ארבע המדינות הבודדות בעולם שאינן חתומות על אמנת אנ.פי.טי
זאת ועוד. לברית הגנה שנועדה להעניק ערובה אולטימטיבית להגנת ישראל ותחושת ביטחון פסיכולוגית לאזרחיה, יש תפקיד לטנטי נוסף בראיית ארה"ב. למתן ולרסן את ישראל מנקיטת צעדים חד-צדדיים. לוודא כי נתניהו אינו מתכוון לנצל את ההסלמה המלחמתית מול איראן על מנת ליישם את "דוקטרינת בגין" למכת מנע נגד אתרי הגרעין. מה שעלול לגרור את ארה"ב לתקוף את האתרים בניגוד לרצונה. חלום ישן של נתניהו וחשש אמריקני משכבר הימים
הסוגיה הגרעינית
נקודה אחרונה למחשבה בסיטואציה של אי-ודאות הולכת וגוברת. ברית הגנה פורמלית עם ארה"ב עשויה לחייב שינוי קונספטואלי דרמטי בדוקטרינת הגרעין הישראלית. ישראל עשויה להידרש לוותר על אסטרטגיה של הרתעה ועמימות גרעינית, שניתחתי במאמר קודם שלי בהקשר ל"הבנות ניקסון-גולדה" משנת 1969. לנטוש את המעמד הגרעיני הייחודי שהעניק לה פטור אמריקני במשך עשורים רבים מחתימה על אמנת אנ.פי.טי. למניעת פרוליפרציה של נשק גרעיני. עולם חדש שהיא אף פעם לא היתה רגילה לחשוב עליו
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst. Graduate of the Johns Hopkins School of Advanced International Studies (SAIS) and a former IDF and Tel Aviv University researcher.