הסכם גרעין חדש: קונספציות שגויות שמפריעות להבנת התמונה
שמואל מאיר
הפתעה אסטרטגית. הנשיא טראמפ זימן את ראש הממשלה נתניהו באופן בהול לבית הלבן והודיע לו בשידור טלוויזיה ישיר על פתיחת משא ומתן עם איראן לקראת הסכם גרעין חדש. בבת אחת הועמד בסימן שאלה התפקיד ההיסטורי שנטל על עצמו (כמתואר בפירוט באוטוביוגרפיה שכתב) - לתקוף ולהרוס את אתרי הגרעין של איראן. התפקיד של מגן ישראל. מצוקת נתניהו הלכה וגברה עם דיווחים על התקדמות במפגשים בין שליח הנשיא סטיב ויטקוף ושר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י והקצב המהיר של הדיפלומטיה הגרעינית שהיינו עדים לה במהלך חודש אפריל. עם התרחקות אור ירוק אמריקני לתקיפה באיראן .
במאמר היום, אנסה להתבונן ולפענח את ההתפתחויות האחרונות בראי התגובות בישראל. לשרטט את התפיסות הדומיננטיות בסוגיות גרעין איראן , את ההשתקפויות שלהן בשיח האסטרטגי בישראל. אנסה להפריד ככל האפשר סיגנלים של אמת מתוך רעשי רקע שהציפו את הדיון. להצביע על קונספציות שגויות בשיח הישראלי. לדעתי, זאת יכולה לשמש התחלה טובה לפתרון אניגמת איראן: האם ניתן להגיע להסכם גרעין חדש שיימנע מסלול נשק גרעיני?
קונספציה שגויה ראשונה. להוציא פרשנים בודדים שראו סימנים זהירים של אופטימיות, הנרטיב הפרשני בישראל באשר לסיכויים להסכם גרעין חדש התאפיין בקונפורמיות ותמימות דעים: מדובר בהסכם פגום מסוכן לישראל. בעשרים השנים האחרונות הצליח נתניהו לצרוב בתודעה הישראלית, כולל באליטות , במערכת הביטחון ובאקדמיה, את הקונספט של "הסכם גרעין רע". זה הפך למשהו אקסיומטי בלתי ניתן לשינוי. חשש מהסכם גרעין "רע" מעצם הגדרתו, לצד הבעת תקווה שהשיחות בין ויטקוף ושר החוץ האיראני יגיעו למבוי סתום ויסתיימו בכישלון. ואז תחזור האופציה הצבאית שכל כך מייחלים לה.
קונספציה שגויה שניה. הצריבה האקסיומטית של הסכם הגרעין של אובמה כהסכם "רע" העלימה מן השיח הישראלי את היתרונות של הסכם הגרעין הקודם, ויש בה כדי להפריע להבנת ההתפתחויות אם ארה"ב ואיראן חותרים, כפי שהם מצהירים, להסכם חדש שייעודו חסימת מסלול נשק גרעיני. היתרונות הנובעים מפרמטרים בהסכם הקודם שיכולים לשמש בסיס להסכם החדש: צבירת אורניום מועשר ברמת מלאי נמוכה, הוצאת טונות של אורניום מועשר מחוץ לגבולות איראן (בהסכם הקודם, עשרה טונות שהועברו לרוסיה) , הפסקת העשרת אורניום בדרגה גבוהה (60 אחוזים) וגלגול לאחור (לא רק הקפאה) של העשרת אורניום ברמה גבוהה לדרגה נמוכה בלבד (יתכן ויצטרכו להסכים על רמה נמוכה "גבוהה" יותר מאשר בהסכם הקודם). הגבלת מלאי הצנטריפוגות המתקדמות ואיחסון צטנריפוגות עודפות במשמורת מאובטחת של סבא"א (כמו בהסכם הקודם).
קונספציה שגויה שלישית. הגבלות אורניום וצנטריפוגות שכללו כמו בכל הסכם פירוק חימוש גרעיני, מועדי תפוגה (סעיפי "שקיעת חמה") עד שנת 2031 בתום 15 שנים. סעיפי "שקיעת החמה" היו הטיעון המרכזי של המתנגדים להסכם הגרעין משנת 2015. בראייתם, לא רק שאיראן מוליכה שולל והיא מפתחת או מתכננת לפתח תכנית גרעין חשאית, בהגיע המועד בשנת 2031 היא תזנק ישר להפרת ההסכם ותפתח נשק גרעיני במסלול מהיר. לדעתי, הטיעון שלהם בגדר השערה בלבד: סעיפי שקיעת חמה אינם ייחודיים למקרה האיראני והם סטנדרטיים לכל הסכם גרעיני. בהגיע מועד התפוגה, נוהגים הצדדים, כמו בהסכמי סטארט בין רוסיה וארה"ב, לדון בהארכת ההסכם.
זאת ועוד: על מנת להבטיח שלא יהיה זינוק איראני לנשק גרעיני, צורפה להסכם הגרעין הקודם מעטפת הדוקה של משטר אימות ופיקוח סבא"א החודרני ביותר בהיסטוריה הגרעינית. כולל הפרוטוקול הנוסף לביקורות פתע באתרים לא-מוצהרים. כולל פיקוח וחסימה של אפשרויות לקבוצת נשק גרעיני. מודל למשטר פיקוח שהוא בליבת הדיווחים (מכיוון ויטקוף כמו גם מכיוון איראן) על הסכם גרעין חדש. כאן מגיעים לנקודה המרכזית: פיקוח סבא"א אינו מוגבל בסעיפי שקיעת החמה. משטר פיקוח עמוק שאמור להיות לתמיד, ללא הגבלת זמן, כל עוד לא פרשה איראן מאמנת אנ.פי.טי ולא גרשה מתחומה את פקחי סבא"א.
קונספציה רביעית שגויה. המעטה והערכת-חסר של התפקיד החיוני של אמנת אנ.פי.טי. ישראל שהיא בין ארבע המדינות היחידות בעולם שאינה חתומה על האמנה למניעת נשק גרעיני ואיסור פרוליפרציה גרעינית היא נהנית עיקרית מהיתרונות שמעניקה האמנה. מעגל בטוח של כל מדינות האזור שסובבות אותה, כולל איראן, שחתומות על אמנת אנ.פי.טי. ואין להן נשק גרעיני.
זאת ועוד: בישראל התעלמו מנדבך מרכזי בהסכם משנת 2015. המבוא להסכם הגרעין בו התחייבה איראן באופן ייחודי בפני ארה"ב והמעצמות , בנוסף להתחייבותה הבסיסית על פי אמנת אנ.פי.טי. כי תימנע בכל הנסיבות מפיתוח או רכישת נשק גרעיני. ביחסים בינלאומיים יש להכרזה כזאת משקל וחשיבות.
קונספציה חמישית שגויה. הסכנה של איראן מדינת סף גרעינית היא מוסכמה בשיח האסטרטגי בישראל. באופן מיוחד בעקבות הדוחות האחרונים של סבא"א בדבר האצה בהעשרת אורניום 60 אחוזים. גידול דרמטי במלאי אורניום בהעשרה גבוהה אך בעיקר בקצב העשרה מואץ ( 35 ק"ג אורניום מועשר 60 אחוזים לחודש לעומת 6-9 ק"ג בעבר). מה שמאפשר באופן תיאורטי ייצור חומר בקיע לפצצה אחת מדי חודש.
אלה הרכיבים הלטנטיים של מדינת סף גרעינית. קיימים רכיבים נוספים שנוטים להתעלם מהם בדיון בישראל. מדינת סף גרעינית היא מדינה מחוץ לאמנת אנ.פי.טי. שצברה ללא הפרעה מלאי חומר בקיע בשילוב תכנית צבאית מפורטת לפיתוח נשק גרעיני. הדבר התאפשר רק "בזכות" היותה מחוץ לאמנת אנ.פי.טי. ומעגל הפיקוח של סבא"א. בכל רגע נתון היא יכולה לקבל החלטה לחצות את הסף הגרעיני ולהפוך למדינת נשק גרעיני באמצעות פיצוץ גרעיני. המקרים של הודו, פקיסטאן, צפון קוריאה.
איראן, מדינה חברה באמנת אנ.פי.טי. ואינה נכללת בהגדרה זאת של מדינת סף גרעינית. היא עלולה להיכנס לקטגוריה מסוכנת זאת אם יתגברו הקולות באליטה האיראנית ובמעגלי קבלת ההחלטות שקוראים לשינוי הדוקטרינה הגרעינית לכיוון של פיתוח נשק גרעיני, לפרישה מאמנת אנ.פי.טי וגירוש פקחי סבא"א. הדגם של צפון קוריאה. בעשרים השנים האחרונות (מהפסקת תכנית הנשק הגרעיני בשנת 2003) איראן אינה שם. יתר על כן, הרכיבים הכמותיים של אורניום מועשר שמגדירים מדינת סף גרעינית הם הפיכים וניתנים לפירוק. איראן כבר עשתה את זה לקראת הסכם הגרעין הקודם והביעה נכונות לדון בכך בהסכם גרעין חדש.
קונספציה שישית שגויה. בישראל נוטים להתעלם מדוחות המודיעין הלאומי האמריקני שמחייבים את נשיא ארה"ב. דוח המודיעין הלאומי האחרון (מרס 2025) עבר אצלנו כמו כל קודמיו ללא הדים בתקשורת או במכוני המחקר. ההסבר להתעלמות בישראל בגלל שורה אחת בדוח המודיעין הלאומי אשר סותרת לגמרי את הצהרות נתניהו ואת הנרטיב הפרשני הרווח בישראל, לפיה: "אנחנו ממשיכים להעריך כי איראן אינה בונה נשק גרעיני וכי חמנאי (המנהיג העליון) לא העניק אישור לחידוש תכנית הגרעין שהוא השעה והפסיק בשנת 2003".נוסח דומה בכל הערכות המודיעין הלאומי בשני העשורים האחרונים.
למה זה חשוב? לפי ניתוח אנליטי מפורט שהצגתי במאמר קודם שלי, הערכת המודיעין הלאומי השנתית היתה מחסום מרכזי להחלטת נשיאי ארה"ב בעשורים האחרונים שלא להעניק לנתניהו אישור לפתוח במלחמת מנע לתקיפת את אתרי הגרעין של איראן. והנה קבלתי אישוש לכך בימים האחרונים. השם טולסי גבהארד אינו אומר הרבה לקהל בישראל. על פי הכתבה הדרמטית בעיתון ניו יורק טיימס, ראש המודיעין הלאומי טולסי גבהארד מלאה תפקיד דומיננטי בקבלת ההחלטה של טראמפ לבלום את תכנוני נתניהו לפתוח במלחמת מנע נגד אתרי הגרעין בחודש מאי. הדרך שנבחרה בדיון בבית הלבן היתה להתנגד להתקפה על איראן ולפתוח במשא ומתן להסכם גרעין חדש עם איראן.
סיכום ביניים. דומה כי הגישה הפרגמטית של ויטקוף להשגת הסכם גרעין חדש גברה על אסכולת היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ שדרשה פירוק גרעיני מוחלט של אפס העשרת אורניום, אפס צנטריפוגות ("המודל הלובי" שרצה נתניהו לקדם מול טראמפ). זה גם מה שניתן ללמוד, למרות אי-וודאות וערפל קרב דיפלומטי, מהודעות חיוביות של שני הצדדים והקצב המואץ של מפגשי עומאן-רומא. בדגש על פתיחת משא ומתן בדרג קבוצות עבודה מקצועיות. נראה כי הסכם הגרעין הקודם , למרות העויינות האמוציונלית של טראמפ ל"הסכם אובמה", הוא התבנית והמתכונת להסכם גרעין שדנים עליו.
במבט צופה עתיד: כל השותפים למאמץ להשיג הסכם גרעין חדש שנועד להפחית סיכונים להסלמה מלחמתית, יצטרכו לגלות דיפלומטיה יצירתית בהתגברות על שני מכשולים עיקריים שעלולים למנוע השגת הסכם, והם אינם קשורים לאורניום מועשר או צנטריפוגות. המכשול הראשון, סוגית הטילים הבליסטיים. המכשול השני קשור ליחסי איראן-סבא"א . סוגית "התיקים הפתוחים" בנוגע לשרידי אורניום שנמצאו בשני אתרים לא מוצהרים מתכנית הגרעין של העבר. אי-מתן תשובות מספקות לסבא"א עלול להביא להכרזה על איראן מדינה במצב הפרה של אמנת אנ.פי.טי. והסכמי הפיקוח. כפועל יוצא, להחזיר את התיק האיראני למועצת הביטחון במסגרת פרק 7 במגילת או"ם לפעולה נגד איומים על השלום. איראן רואה בהחלטות על פי פרק 7 שמאפשרות התערבות צבאית מצב בלתי נסבל. מה שעלול להביא להסלמה מצידה עד כדי הודעה על פרישה מאמנת אנ.פי.טי. וסילוק פקחי סבא"א.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst. Graduate of the Johns Hopkins School of Advanced International Studies (SAIS) and a former IDF and Tel Aviv University researcher.