ראש המוסד הבא, איראן וסוגית הגרעין הישראלי
שמואל מאיר
אי-ודאות ושאלות לא פתורות רבות אחרי ההתקפות המשולבות של ישראל וארה”ב על אתרי העשרת האורניום של איראן. האם הושמדו ונמחקו באופן מוחלט? או רק נפגעו באופן משמעותי ויוכלו לחזור לכשירות בתוך שנה-שנתיים? מה עם 440 ק”ג אורניום מועשר בדרגה גבוהה 60 אחוזים שנשארו בידי איראן וניתן להעשיר במהירות לדרגה צבאית של נשק גרעיני? שאלות שיעסיקו את סוכנויות המודיעין בישראל ובארה”ב בחודשים הקרובים. וברקע, מבוי סתום דיפלומטי שאינו מאפשר חזרה למסלול משא ומתן להסכם חדש ורמזים מפורשים בישראל על היתכנות למלחמת מנע חדשה “הסיבוב הבא”.
במצב דברים זה, הופיע השבוע בשיח הישראלי סיפור גרעיני יוצא דופן שיש בו יותר משהעין רואה. ראש הממשלה נתניהו הודיע במפתיע על מינוי מזכירו הצבאי, אלוף רומן גופמן , לראש המוסד הבא. בהודעתו שזכתה לביקורת רבה, הדגיש נתניהו את היצירתיות וכושר התחבולה של גופמן , חשיבה מחוץ לקופסה, שעושים אותו מתאים ביותר לתפקיד. באותו שבוע ממש התפרסם בתזמון מפתיע גם דיווח עיתונאי, תחקיר על עבודת מחקר בסוגיה הגרעינית שכתב רומן גופמן לפני כמה שנים במסגרת פרויקט במכללה לביטחון לאומי.
על פי הדיווח, הציע גופמן בעבודתו פתרון יצירתי למצב של פריצה איראנית תיאורטית לנשק גרעיני. במקום לחסום את מסלול הנשק הגרעיני באמצעות הסכם דיפלומטי, או לחילופין, מלחמת מנע להשמדת אתרי הגרעין, מוצע לספק למדינות האזור - מצרים, סעודיה וטורקיה – נשק גרעיני להרתעת איראן. כלומר, עצירת איראן באמצעות יצירת מאזן הרתעה אסטרטגי רב-גרעיני חדש במזה”ת. ללא ספק, פתרון יצירתי שובר מוסכמות בכל הקשור למאמצים למניעת פרוליפרציה גרעינית בעולם. בשאלה איך יתבצע הדבר נוקט הדיווח לשון עמומה וסותרת. פעם אחת מדובר ב”מכירת ראשי נפץ גרעיניים ישראליים” לשלוש המדינות ובמקום אחר, התחמשות גרעינית של שלוש מדינות האזור באמצעות מעצמות “פטרון” של כל אחת מהן: ארה”ב, רוסיה וסין.
עד כאן פרטי הסיפור הגרעיני המפתיע שהתפרסם במוסד הממלכתי הגבוה ביותר בישראל ללימוד יסודות הביטחון הלאומי. על פי החלטת ממשלת ישראל נועדה המכללה לביטחון לאומי (מב”ל) “לגיבוש תורת ביטחון לאומי כוללת ויצירת שפה משותפת לנושאי הביטחון הלאומי”. המכללה מיועדת לבכירים במערכת הביטחון הישראלית , ובכלל זה , צה”ל, שב”כ, מוסד, משרד החוץ, ועדה לאנרגיה אטומית וגופים נוספים. מדובר בלימודים לתואר מ.א. באוניברסיטת חיפה. בדיווח לא נמסרו פרטים על מסגרת הקורס או פרויקט המחקר בו נטל חלק אלוף רומן גופמן.
לא בטוח כי ניתן לראות בעבודת המחקר של גופמן רק יצירה “ספרותית” מן העבר. יתכן גם תרחיש גרעיני צופה פני עתיד של שינוי בחשיבה הגרעינית של נתניהו. לאלוף גופמן יש השפעה ניכרת על נתניהו בגלל קרבתו לראש הממשלה והימצאותו במעגל הפנימי של קבלת ההחלטות, ובעת ובעונה אחת גם בשיקוף עמדותיו האסטרטגיות של נתניהו. מה שעשוי להתבטא ביתר שאת עם מינויו לראש המוסד הכפוף ישירות ובאופן בלעדי לנתניהו. בהקשר זה, חשוב לזכור כי במדינת ישראל, ראש הממשלה הוא גם ראש הועדה לאנרגיה אטומית שאחראית לנושאים אלה. נראה כי יותר מאשר לחשוב מחוץ לקופסה, גופמן חושב במונחים של נתניהו.
הסיפור הגרעיני שאני מנסה לפענח כאן משתלב במסכת סימנים מעידים של היתכנות לשינוי בתפיסת נתניהו בסוגיה הגרעינית לקראת התנתקות מהדוקטרינה המסורתית. למדינת ישראל מעמד ייחודי בזירה הגלובלית למניעת פרוליפרציה גרעינית. באמצעות “הבנות ניקסון-גולדה” שיזם הנרי קיסינג’ר לפני חמישים שנה היא זכתה לפטור אמריקני יחיד מסוגו מחובת הצטרפות לאמנת אנ.פי.טי. למניעת נשק גרעיני. האמנה האוניברסלית ביותר בעולם. הניתוח המפורט והמתועד במאמרי “פרדוקס הנרי קיסינג’ר, דוקטרינת הגרעין הישראלית והמלחמה במזה”ת”. כך נולד המונופול הגרעיני במזה”ת. ארה”ב מצידה הציבה תנאים למעמד הגרעיני הייחודי: ישראל לא תצהיר שבידה נשק גרעיני ולא תערוך ניסוי גרעיני. מה שידוע בז’רגון הגרעיני “מדיניות העמימות של ישראל”.
אבל היה משהו שהדאיג את נתניהו: זיקת גומלין הדוקה במדיניות ארה”ב (כל הממשלים עד ימי אובמה-ביידן) בין שלום, הסוגיה הגרעינית ומזה”ת מפורז מנשק גרעיני. על כן, במקביל להתנגדות עקבית ליוזמות שלום אמריקניות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, פעל נתניהו לדילול הדוקטרינה של “העמימות הגרעינית”. בשלב ראשון, לטשטש ולמחוק את הדוקטרינה ההצהרתית, שהיא חלק בלתי נפרד ממדיניות הגרעין המסורתית, ולשגר איתותים לקראת דוקטרינה חדשה של הרתעה גרעינית גלויה. נתניהו בחר להתנתק מהרכיב ההצהרתי המזוהה עם שמעון פרס “לא נהיה הראשונים” ולהחליף אותו במסר גרעיני לאיראן “מי שמאיים עלינו בכלייה, מעמיד עצמו בסכנה דומה”. כך בטקס לקליטת צוללת טיסנקרופ “אח”י רהב” בנמל חיפה (2016) ובאופן דרמטי דווקא בטקס חנוכת הקריה למחקר גרעיני על שם שמעון פרס בשערי דימונה (2018). הדגש בנאום נתניהו בדימונה היה הרתעה מפני איומים קיומיים.
יתכן והמחשבות של נתניהו על פרישה ממדיניות העמימות הגרעינית של ישראל ומעבר להרתעה גלויה אך התגברו בעקבות הטראומה (הלאומית והפרטית של נתניהו) עם התקפת הפתע של חמאס בשבעה באוקטובר 2023 והמלחמה הארוכה והאינטנסיבית בשנתיים האחרונות. וביתר שאת בעקבות הצהרות בכירים איראניים בתגובה להתקפת הפתע הישראלית ב”מלחמת 12 הימים” ביוני 2025 כי יש בדעתם לשקול שינוי בדוקטרינה הגרעינית של איראן , פרישה מאמנת אנ.פי.טי. ובניית הרתעה גרעינית.
תמריץ אפשרי נוסף למדיניות הצהרתית חדשה של נתניהו במעבר להרתעה גרעינית גלויה (הפרה של דוקטרינת קיסינג’ר ו”הבנות ניקסון-גולדה”) קשורה לאפקט טראמפ. מצד אחד, נשיא ארה”ב שמתייחס בשוויון נפש למדיניות העולמית לעצירת נשק גרעיני באמצעות הסכמים בינלאומיים. נשיא שהעניק לישראל אור ירוק לתקיפת אתרי הגרעין כאשר המודיעין הלאומי שלו העריך כי איראן אינה בונה נשק גרעיני. מצד שני, נשיא הפכפך ובלתי צפוי. נשיא שהכריז כי כל אתרי הגרעין הושמדו והוחרבו באופן מוחלט ועל כן אין ודאות שיעניק לנתניהו אופציה לסבוב שני של מלחמת מנע. בניגוד להודעות נתניהו על חופש פעולה לתקיפה חוזרת בכל פעם שיתגלו סימנים (אמיתיים או לא) לחידוש תכנית הגרעין האיראנית.
במצב דברים זה, הצהרה על מעבר להרתעה גרעינית גלויה עשויה להיות מוצא אסטרטגי עבור נתניהו. וגם יצירת מורשת גרעינית על שמו בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. בתרחיש אפשרי בעתיד לא-רחוק של הצהרות דרמטיות מקבילות, של ישראל ואיראן, על שינוי בדוקטרינה הגרעינית ומעבר להרתעה גלויה, אנו עלולים להגיע למאזן גרעיני חדש במזה”ת ולא רק בין איראן וישראל. צפי לתגובות שרשרת מצד מדינות נוספות באזור, בדגש על סעודיה, וערעור המשטר הגלובלי למניעת תפוצה גרעינית. כמו שכתבנו בפתח המאמר, בסיפור הגרעיני של רומן גופמן יש יותר משהעין רואה. בפרק הבא של הסיפור, דוקטרינה מול דוקטרינה.
Shemuel Meir is an independent Israeli strategic analyst. Graduate of the Johns Hopkins School of Advanced International Studies (SAIS) and a former IDF and Tel Aviv University researcher.